נשמע כמו ביבי

זה היה כמעט נאום שבנימין נתניהו יכול היה לשאת. כל הדיבורים על משבר קשה בין ישראל לארה"ב, על כך שברק אובמה איבד את הסבלנות כלפי נתניהו, על כך שהוא יבוא לאו"ם מבויש כמי שפועל נגד מדיניותו שלו - כל הדיבורים הללו הוכחו כחסרי שחר בתוך פחות מעשר דקות, במבחן המשמעותי ביותר ליחסי המדינות מזה שנים רבות. אובמה שב ודיבר על מדינה פלשתינית לצד ישראל - וגם נתניהו כבר עשה זאת. אבל הנשיא הדגיש יותר מכל את החובה להבטיח את בטחונה של ישראל, ולא רק את בטחונה הפיזי אלא גם את בטחונה הפסיכולוגי. אובמה הזכיר לעולם את אלפי שנות הסבל של העם היהודי, את השואה ואת העובדה שאויבי ישראל הם אלו שתקפו אותה שוב ושוב במטרה להשמיד אותה. הוא הזכיר שתושבי ישראל סופגים טילים בבתיהם, ושילדי ישראל יודעים שבני גילם מעבר לגבול מתחנכים על שנאתם. למשמע חלק זה בנאום, ניתן היה לצפות לאיזשהו איזון: להזכרת סבלותיהם של הפלשתינים, להכרה במצבם הכלכלי הקשה, למשהו. אבל אובמה לא אמר על כך מילה וחצי מילה. הוא דיבר על זכותם של הפלשתינים למדינה משלהם, וזהו. לא הייתה בדבריו שום הצדקה מוסרית או היסטורית לזכות הזו, מעבר לדיבור הכללי על זכותם של כל בני האדם לחרות ולשליטה בגורלם. אובמה התייחס במישרין לאלו הטוענים שהווטו האמריקני הצפוי על מדינה פלשתינית, עומד בסתירה לדבריו שלו לפני שנה בדיוק באותו מקום. הוא הזכיר למי שרצה לשכוח, שגם אז דיבר על כך שהשלום חייב להבטיח את בטחונה של ישראל. התנאי הזה, אמר שוב בהדגשה, לא משתנה ולא ישתנה. ומאחר שהכרזה חד-צדדית אין משמעותה שלום ("אחרת כבר מזמן היינו משיגים אותו", אמר בחצי-ציניות), הרי שאין משמעותה ביטחון לישראל - ולפיכך ארה"ב לא יכולה לתמוך בה. היה עוד מסר חשוב. רגע לפני שעבר לנושא הפלשתיני, ולאחר שדיבר על נפילת המשטרים הטוטליטריים בעולם הערבי, הבטיח אובמה שארה"ב תתמוך בזכותו של כל עם להגדרה עצמית. אך היה משפט נוסף, שקבע באלו תנאים תינתן התמיכה הזו: בחירות דמוקרטיות ושוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין. הפלשתינים לא עומדים בתנאים הללו, ודאי לא כאשר הם מודיעים שלא יאפשרו ליהודים לגור במדינתם. נכון שאובמה דיבר על זכותם של הפלשתינים למדינה בלא להזכיר התניות אלו, אך הזיקה בהחלט קיימת. אובמה בא לאו"ם ושפך מים קרים על ראשו של אבו מאזן. ההכרזה שאתה רוצה לא תשיג שלום, אמר לו לעיני כל העולם; אין קיצורי דרך, אתה חייב לשבת לשולחן המו"מ. מכך עולה, כי אם אבו מאזן בכל זאת שואף לאותה הכרזה - הוא מחבל בסיכויים לשלום. זוהי בדיוק עמדתה של ישראל.