מהלכי האימים "צונאמי מדיני" ודומיהם, נדהמו מנאומו הציוני האחרון של אובמה באו"ם. הצדיקים, המקווים שמלאכתם תעשה בידי אחרים, לאחר שנואשו מאזרחי ישראל שבחרו בממשלה "קיצונית ימנית חשוכה" (כשבכל הסקרים כוחו של גוש הימין הולך וגובר), לא נותר להם אלא להצטרף להפגנות המחאה הפלשתיניות ברמאללה נגד "חובב ציון" החדש שנולד בבית הלבן.
לאחר שהתאוששו פרשני השמאל מנאומו המפתיע של אובמה/נתניהו (מחק את המיותר) הם מסבירים שהתמיכה הבלתי צפויה של אובמה במדיניותה של ממשלת נתניהו נובעת מחיזורו אחרי הקול היהודי לקראת הבחירות הקרובות בארה"ב. מזהירים אותנו, שחלילה לנו מלהתבשם מחיבוקיו של אובמה שאינם אלא תעמולת בחירות ותו לא. כך שהדרישה לנסיגה לגבולות 1967 ועקירת ההתנחלויות עדיין שרירה וקיימת, אלא שהוקפאה זמנית.
השבויים בקיבעון המחשבתי של נסיגה והתקפלות, מתעלמים מהצונאמי האמיתי המתחולל במזרח התיכון: רעידת אדמה הממוטטת משטרים ומדיחה שליטים שאיש אינו יודע מי יבוא במקומם, שהשוטים מכנים אותה "אביב" שאולי אינו אלא חורף קודר, מקפיא ומצמרר.
זהו לאמיתו של דבר האסימון שנפל לאובמה שנחשף בנאומו בעצרת הכללית. היום הוא מבין שחיזוקה של ישראל והתמיכה במהלכי ממשלת נתניהו הוא אינטרס של המדיניות האמריקנית במזרח התיכון הסוער, היות שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה והיציבה במזרח התיכון, שעל ידידותה ניתן לסמוך לאורך שנים. כל דרישה שתחליש את ישראל תסכן את בת הברית הנאמנה של ארה"ב. זה לא היה נאום של חובב ציון הזוי, אלא של נשיא הדואג לאינטרסים של ארצו במזרח התיכון.