למה המלך עבדאללה בפאניקה

אין זה סוד שהפלשתינים בירדן מהווים רוב מוחץ. ועכשיו נניח לרגע ש"האביב הערבי" לא היה פוסח על ירדן והייתה מתרחשת גם שם מהפכה. ובכן, מי היה עולה אז לשלטון? אין ספק: הרוב המוחץ - הפלשתינים. ואם הפלשתינים אכן היו עולים לשלטון בירדן - מה היה אז גורל החזון של "שתי מדינות לשני עמים"? סביר להניח שהאוויר של הבלון הזה היה מתרוקן בהדרגה. שהרי איש לא היה יכול אז להכחיש שהסתלקותו של בית המלוכה הירדני ועליית הפלשתינים לשלטון תחתיו היו מממשות את החזון הזה שהיה הופך באחת למציאות - הן להלכה והן למעשה. אבל "ירדן היא ירדן ופלשתין היא פלשתין" מתחנן המלך עבדאללה. אלא שגם המלך לא יכול להכחיש שההבדל היחידי בין ירדן לבין פלשתין הוא בשם. שהרי במהות אין כאמור הבדל בין שתי האוכלוסיות. העובדה שהמלך הירדני ופקידיו משקשקים זה זמן נוכח הטענות שירדן צריכה להיות פתרון מדיני חלופי לשאיפות הלאומיות של הפלשתינים - העובדה הזו מלמדת שהמדובר אכן באפשרות ממשית והגיונית, ובוודאי לא מופרכת. העובדה שבית המלוכה מתחמק זה עשרות בשנים מעריכת מפקד אוכלוסין בירדן מלמדת, כשלעצמה, שגדול שם החשש מהתוצאות שיוכיחו עד כמה הרוב של הפלשתינים בירדן הוא אכן מוחץ - דבר שיחליש עוד יותר את הלגיטימיות של השלטון ההאשמי. האם שלטון פלשתיני בירדן יפתור את כל הבעיות? כנראה שלא. אבל אם תהיה לפלשתינים מדינה של ממש - מדינה שגם הפלשתינים תושבי השטחים יהיו חלק ממנה - יהיה בכך לייצר מציאות נסבלת. ובהקשר זה, אין ספק שמדינה פלשתינית שכוללת גם את ירדן יכולה להיות בת-קיימא - מה שלא ממש בטוח אם תוקם מדינה רק בשטחים - אפילו בגבולות 67'. כי מדינה פלשתינית שתוקם רק בגבולות 67' תהיה תלותית מעצם מהותה וכוח הקיום העצמאי שלה יהיה מוגבל ביותר - עובדה שיהיה בה, כשלעצמה, להתסיס את האזור ללא הרף. אז נכון שהמלך חוסיין ידע להתחבב עלינו, ובחייו לא היינו מעזים להעלות הרהורי כפירה שכאלה. אבל מה אנחנו חייבים לבנו עבדאללה? כלום בתוספת שום דבר.