הטור של פריצי

השופט רפאל יעקובי מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע שזכויות היוצרים על האות "הדסה" שייכות לגברת אחת, שהיא הבת והיורשת של מעצב האות הנרי פרידלנדר. זה היה משפט רגיל שכמותו מתקיימים אלפים בכל יום ועל חלקם מוגשים גם ערעורים, אבל עו"ד יעקב קלדרון, שייצג את הצד המפסיד, בחר הפעם להגיב בצורה חדה במיוחד: "מדובר בשופט שלא הבין את הכתוב, לא בעברית ולא באנגלית, וכדאי שכל עם ישראל יידע מיהם שופטיו. הוא לא קרא את שהוא היה צריך לקרוא, ולא הבין את מה שהוא קרא. מי שיקרא את פרוטוקול המשפט יווכח שבשנת 1950 פרידלנדר ויתר ויתור מוחלט על הזכויות שלו באות. יש כאן טעם רציני לפגם גם ביושרה של השופט וגם בהבנה שלו". עו"ד קלדרון הבהיר כי מרשתו, החברה שהפסידה במשפט, תערער על פסק הדין. זה נהייה מעניין: עורך דין שמזהיר בפומבי את כל עם ישראל שלשופט בבית המשפט המחוזי יש בעיות קשות בהבנת הנקרא, מהמר גבוה ומסכן גם את עצמו וגם את הקליינט שלו. גם אם היו לו סיכויים טובים בערעור (ואינני יודע) הם בוודאי קטנו מאד בעקבות הכרזה כזו. ביניש וחבריה בערכאת הערעור מאד לא יאהבו את צורת ההתבטאות וקריאת התיגר הזו על שופט. מצד שני, אם קלדרון צודק ויוכיח טענתו בערעור, הוא יהיה ראוי ליותר מאשר הצדעת כבוד ציבורית על אומץ ליבו ונכונותו להזהיר את המדינה מהמתרחש ומהשופט. זה הולך להיות מעניין. נעקוב.

עסקי הקבורה של החברה קדישא הם מכרה זהב, למרות שזה המכרה היחיד שלא מנסים להוציא ממנו את האנשים. מאז התפתח עולם העסקים ואתה יכול לקבל היום שירותי חברה קדישא גם בשירות שליחים על הקטנועים של זק"א, שמגיעים אליך עוד ברגעי גסיסתך בכל תאונת דרכים, ולפעמים אפילו הולכים מכות עם נהגי מד"א ומתווכחים לידך למי מהם אתה שייך. עם השנים קם לזק"א מתחרה ושמו "הצלה". גם הוא עסק כלכלי לתפארת, וכולם חיים ומשונררים ומתפרנסים ברווחה, ועולם כמנהגו. אלא שחשרת עננים מתגבשת ומאיימת על סידרי היקום. נשים, כידוע, הן טמאות ומביאות לדבר עבירה, או אם אי-אפשר באותו רגע, אז לפחות למחשבות עבירה. לכן הן בבחינת בל יראה ובל ימצא, אלא רק באחורי האוטובוס ולצד סירי המטבח. רק שעלתה בעיה: ומי יטפל בנשים נפגעות? וכי הבחורים הצעירים של זק"א או הצלה יגעו בנקבות? ולכן קמה לה באמריקע הקדושה קבוצת נשים חרדיות מתוך ארגון "הצלה", שהחליטו להקים להן ארגון הצלה נפרד של נשים. ובצדק. וכי יעלה על הדעת שגבר, שאפילו אינו מסתכל באישה זרה, פתאום יגע בה ממש רק כיוון שנפלה ברחוב? לא זו בלבד, אלא שהנשים הצדיקות הללו בניו-יורק הזכירו לגברים כי כאשר ארגון "הצלה" הוקם בשנת 1990 נמנו על מייסדיו גם כמה וכמה נשים, ורק עם הזמן וצמיחת העסקים הן נדחקו הצידה והחוצה. ועכשיו, כך טוענות הנשים, נמצא שגברים הולכים לטפל בנשים הכורעות ללדת, דבר שאין לו היתר ותקדים, אפילו לא מימי משה בתיבה על הנילוס. 300 נשים ראשונות נרשמו כבר לקורסי העזרה ראשונה שפתח ארגון ההצלה הנשית החרדית בבורו-פארק ווילאמסבורג, והיד עוד נטויה. אלא שכאן נזעקו פתאום ראשי ארגון "הצלה" בארה"ב והודיעו שהם ילכו לבית דין צדק לבקש צו שיאסור על ההתארגנות זו. ותשאלו: וכי באמת רוצים גברים חרדים בויליאמסברג ניו-יורק לפשפש באבריהן של נשים כורעות ללדת ביתן או בגופן של פצועות בדרך? חלילה לנו. אלא שהם כן רוצים לפשפש בארנקים ובכרטיסי האשראי ובצ'קים המוקדשים ביד רחבה לארגוני הצלה, ואם יקום ארגון "הצלת נשים" נפרד, עלולים ללכת בעקבותיו 50% מפוטנציאל הקליינטים והכספים, ועל זה מזעיקים בבהילות את בית דין צדק, שיחזור ויורה לנשים את מקומן. ועולה המחשבה. מה יהיה אם נאמץ זאת גם אנו כאן? תשלמנה הנשים הישובות באחורי האוטובוס החרדי עבור נסיעתן רק לארגון של נשים נהגות (חרדיות, כמובן), וקניותיהן תבוצענה רק בסופרמרקט ששייך לנשים (חרדיות, כמובן), ואז נראה עד כמה יתמידו כאן ראשי הקהל וצדיקיו במאבקם הלוהט למען הפרדה בין המינים.

הלמות תופים מהדהדים וחבורת צעירים במשרוקיות זרמה לרחוב ההסתדרות, סימטה במשולש הירושלמי הותיק, שכמו כל רחובות העיר יש לה יותר זכרונות מאשר הווה, והצינים יוסיפו שגם יותר הווה מאשר עתיד. עשר בלילה ירושלמי, ובאמצע הרחוב נבנה פתאום מסלול דוגמניות עטור זרקורים, הכביש כוסה בשטיח כחול מלכותי, ומעצבות צעירות מבצלאל שילחו למסלול דוגמניות בזו אחר זו. גם הקהל היה מחופש בחלקו. בעיקר התרשמתי מזו בשמלת המשובצת בשחור ולבן, תיק יד לבן, וראשה עטור בפרחים מלאכותים גדולים כמו שיש למלכת בריטניה על הכובע. צעירה כבת 20 שנראתה כמו עקרת בית אנגליה בת 40 בעיירה בריטית נידחת מהתקופה שבין 2 מלחמות העולם. אח"כ הבנתי שהיא לא התחפשה. אם מישהו יגיד לכם פעם שעשרה קבין של יופי ירדו לעולם ומתוכם נטלה ירושלים 9 , תציעו לו להתחיל להוריד את הכמות של מה שהוא נוטל. אבל היה מצחיק ונחמד. זו התארגנות עליזה של כמה צעירים בירושלים (מזוהים בשם "כמה סוכר", חפשו בפייסבוק) שהחליטו לצבוע את המרחב הציבורי באור ועליזות (זמנית, עד שהכל יצבע סופית בשחור) ולהחיות את רחוב האבן. פעם הם הפכו אותו לחוף ים, פעם לפיקניק ואתמול הם חגגו תצוגת אופנה. את ההצגה גנבו 4 קשישות בנות 70 עד 80 שדגמנו שמלות ותכשיטים, ובכל הנוגע להופעה נשית, לעינטוזים ולשמחת החיים, הן עלו על כל הדוגמניות הצעירות. לילה, תופים, כרוז, ודוגמניות מהמחזור של גולדה. מי אמר שאין לירושלים עתיד? אח"כ הם הודיעו שבחצות הם הולכים להשתלט על איזה בניין ציבורי שעומד כבר 4 שנים ללא שימוש. הלכתי הביתה. לא בא לי ללכת מכות עם המשטרה במסגרת השתלטות על הכנסת. שנה טובה.

בחברון פתחו אולם הצגות. סליחה: בקריית ארבע חנכו היכל תרבות. נו. שיהיה. היכל תרבות, אולם תרבות ומקום תרבות הוא יוכל להיות רק ביום שכל תושבי הסביבה יוזמנו אליו. רק ביום שכל תושבי האזור יוכלו ללבוש מיטב מחלצותיהם ולבוא לשם להאזין למוזיקה או לראות מופע זה יהיה מרכז של תרבות. בכלל, רק כשאפשר יהיה להשמיע בחברון את הרקוויאם של מוצארט או להציג את מעגל הגיר הקווקאזי, אז זה יוכל להקרא אולם תרבות. כל עוד המופעים היחידים אליהם מוזמנים השכנים הינם מופעי רחוב אלימים של נאצות, קללות והפיכת דוכנים, האולם הזה על כל 400 כיסאותיו יוכל להקרא, במקרה הטוב, חדר תדריכי קרב.

הפיסיקה המודרנית שלנו נשענת בין היתר על תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, שלימד אותנו שמהירות האור היא גבול עליון שלא ניתן לחצותו. מזה נגזרים החישובים והפיתוחים שעל בסיסם אנו טסים בחלל, מתכתבים באינטרנט, עושים ניתוחי לייזר ובודקים חוזק מבנים וחומרים. קבוצת מדענים במרכז לחקר הגרעין בשוויץ טוענת כעת כי ניסויים שערכה גילו שחלקיקי נייטרינו נעו במהירות גבוהה יותר ממהירות האור, והם מבקשים ממדענים נוספים ברחבי העולם לחזור על הניסוי ולבדוק את התוצאות. אם זה נכון, אז לתיאוריות של איינשטיין צפוי כאב ראש גדול, אם לא ביטול ומחיקה. נגיד זאת כך: תלמידים שלומדים כרגע לבחינת הבגרות בפיסיקה עוד יגלו שהם קבלו ציון 100 בתיאוריות לא נכונות. זה כמו להביא לאמא תואר ברפואה מהמכון לכישופים בהאיטי. הבעיה האמיתית היא מה יקרה בינתיים, כשהפיסיקה הנוכחית תתמוטט. זוכרים כשהעולם היה פעם שטוח על גב צב ענק ואיזו טלטלה עברנו כשהוא עבר פתאום לכדור עגול ? זוכרים את כאבי הראש והמיגרנות שחטפנו באותו בוקר שהשמש הפסיקה פתאום להסתובב סביבנו ואנו נאלצנו להתחיל לנוע סביבה? זה כלום מול מה שצפוי לנו עכשיו. אז, לפחות, מול עולם ישן קורס המתין לנו מוכן וערוך עולם חדש. עכשו מתגלה שהימח"ים ריקים ושאין לנו במחסן כלום. שום חלופה. שום תיאוריה מדעית אחרת. יתכן ש- 20,000 הסרקזות המסתובבות כעת באירן על יסוד הנוסחה E=MC2 מכינות חומר לנוסחה שכבר בוטלה, והטלסקופ "האבל" שעלה 3 מיליארד דולר שולח לארץ תמונות קשקושי צבע שיכולנו לקבל פה עם קליידוסקופ מקרטון שעולה 9 שקל. וזה עוד החלק הקל, יחסית למי שעוברים כעת סריקת MRI כדי לברר מה קורה להם בגוף. הכל בהשעיה. חכו להודעה. אני, ליתר ביטחון, הייתי מוריד בחזרה לארץ את כל האסטרונאוטים מהחלל ומנתק זמנית את האינטרנט שעובד על תורת החלקים של איינשטיין וחבריו, וזה לפני שכמה אותיות אלקטרוניות תטוסנה לי לעין כי עברו את מהירות המסך. בכל מקרה, תורידו פעילות ותחזיקו חזק, לפחות עד שמישהו יביא לנו תיאוריה חדשה שתייצב לנו מחדש את היקום.