בניגוד לפטפוטי פרשנינו המלומדים, אבו מאזן לא נכשל במהלך המסע שלו לאישור עצמאות "מדינת פלשתין". מי שיודע לבנות פרדיגמה של מצבי התמודדות יגלה מיד שהיה כאן מהלך מוצלח במלחמה הפוליטית של הערבים נגדנו: שבירה ללא עונש של התחייבויות חוזיות, תוך תליית "חרב דמוקלס" מעל ראש ישראל, לכל התקופה בה "ייסחב" הטיפול בבקשה הפלשתינית במוסדות האו"ם. אם קברניטינו לא תופשים שחובתם לסלק מיד חרב זו מעלינו,
הם יחזרו על שגיאת ממשלת גולדה, שהשלימה עם הפרת התחייבות המצרים שלא לקדם טילים לקרבת תעלת סואץ, והתוצאה ידועה. הגיע הזמן ללמוד מעקשנות המצרים לקבל את כל שטח סיני "עד גרגיר החול האחרון", ולדעת להתעקש על מילוי התחייבויות הצד שכנגד - עד גרגיר ההסכם האחרון.
לכן, במלחמה כמו במלחמה, גם כשזו לא מתנהלת באש ובתמרות עשן. על התקפה פוליטית ששברה הסכמים יש להשיב מיד באמצעים מקבילים העומדים לרשותנו, וזה אומר - לפרסם מיד אולטימטום מנומק שאם אבו-מאזן לא ימשוך בחזרה את בקשתו מהאו"ם, כל התחייבויותינו כלפיו בטלות ומבוטלות. ולממשלה יש מבחר גדול של התחייבויות שאפשר לבטל אותן בזו אחר זו - עד שייסוג מההתקפה הפוליטית עם השקרים שהוא מפיץ להצדקתה. יש גם להפסיק מיד את הניסיון הנואל לחבל ביוזמת ידידי ישראל בקונגרס האמריקני, שהחליטו לעצור את זרם הכספים למפרי ההסכמים ברש"פ ובמוסדות האו"ם שהתגייסו לצדם. האם אנו רוצים שגם הם יפנו לנו את הגב?
ולהזמת השקרים של הרש"פ, הגיע הזמן לחזור ולהציג את האמת שלנו, שהלכה לאיבוד בין הנימוקים הפרטניים של הצורך ב"גבולות ביטחון". אף אחד לא התחייב לספק לנו גבולות כאלו, אולם חבר הלאומים, שהחלטותיו מחייבות גם את האו"ם של היום, הוציא כתב מנדט מחייב שלפיו בין הירדן לים יוקם בית לאומי לעם היהודי, וכל הקרקעות הפנויות במרחב זה ישמשו להתיישבות יהודית. כשב-1948 החליטו הבריטים להשתחרר מהמנדט שקיבלו מחבר הלאומים, פלשו לשטח צבאות הליגה הערבית - לא כדי לקבל על עצמם את מימוש המנדט הבינלאומי במקום בריטניה, אלא - כדי להשמיד במסע מוצהר של ג'נוסייד את היישוב היהודי. לא נשאר ליישוב זה אלא לקבל על עצמו את מימוש המנדט, תוך החזרת מלחמה לצבאות הפולשים, בה נפלו קורבנות מיותרים משני הצדדים.
ב-1949 מומש המנדט המקורי בשטח שבין הים לבין קו שביתת הנשק, אך לאחר הדיפת תוקפנות נוספת של הערבים ב-1967 - הוא התחיל להתממש גם בתחום שנכבש קודם, בניגוד לכל חוק, בידי הארצות השכנות בין הירדן לקו שביתת הנשק. ישראל לא כבשה שום שטח משום מדינה שהחזיקה בו כחוק.
עכשיו גם הזמן להבהיר חד-משמעית: בעיית הפליטים של 1948 נוצרה אך ורק עקב התוקפנות הערבית, כשכמיליון יהודים גורשו בחוסר כל מארצות ערב ומספר קטן יותר של ערבים נמלט מאזורי הקרבות בישראל. כפי שישראל פתרה את בעיית הפליטים היהודים על-ידי שיקומם בשטחה המצומצם - ללא עזרת האו"ם - כך חייבות מדינות ערב שפתחו במלחמה לשקם את הפליטים הערבים בשטחים הנרחבים שלהם, ובמיוחד - כשהם מקבלים לשם כך סכומי-עתק מהאו"ם.
מכאן - שבעיית הפליטים שטרם שוקמו היא של הערבים בלבד, וישראל לא תהיה צד בדיון על שיקומם, אלא אם כן תתבקש לתרום מניסיונה בקליטת מיליון הפליטים היהודים בשטחה.