שילוב לא-ראוי כשאין במה להתעסק, כשגוועו מהומות הקיץ בשדרות רוטשילד, אפשר להכות בתוף הוותיק והטוב של אוטו-אנטישמיות, ולטפס על הדתיים, שרחמנא ליצלן מציפים את צבאנו, למורת-רוחה של העלית. והפעם על הכוונת כמה צוערים, שהודחו מקורס קצינים, כיוון שלא רצו לשמוע שירת זמרות צבאיות.
מצד אחד מתקיפים את הדתיים על שאינם מתגייסים, או רוצים תנאים מיוחדים, שבהם יוכלו לשרוד. חיה ותן לחיות - במערכת הצבאית. מצד שני כשחייל דתי עומד על זכותו לא לשמוע שירת נשים כי זו אמונתו - מאביסים אותו בשטויות על כך, שהוא צריך למלא פקודות, נגד צווי מצפונו ודתו.
אם הצבא אינו מוכן להשתנות, כדי שיהודים דתיים ישרתו בו מבלי לחבל באמונתם - אין צורך לשרת בו. פשוט מיותר. ולבחורי ישיבה יש דברים הרבה יותר חשובים לעשות באוהלי התורה מאשר באוהלי הצבא.
איני מבין למה הדתיים אצים לשרת בצבא כושל ומסואב, שמתכונן להרוס התנחלויות, ומתאמן על כך בהרס בתים במגרון ובהגבלת הבנייה ביהודה ובשומרון. כדאי, שמחנכים דתיים, שבאווילותם דוחפים את הנוער לשרת בצבא הקלגסים, יעיינו קצת במתרחש סביבם, ויקראו את הדברים, שפרסמו סא"ל
יותם אמיתי, אחד האחראים ביותר להכנת החיילים לטיהור האתני של גוש קטיף מיהודיו, ורס"ן הדס מינקה-ברנד, בכתב-העת מערכות. במאמרם יש הרבה נבלות, ובין השאר, געגועים עזים למעשי קין בספינת הנשק "אלטלנה" בתש"ח.
הצבא, אומר הפתגם המטמטם - אינו בוחר את משימותיו. נכון. הצבא אינו בוחר את משימותיו, אלא אץ לבצע פקודות נגד יהודים (וליתר ביטחון - תמורת אתנן רציני של מענק לקלגסיו). אחר כך מייללים ראשיו, שרק מילאו פקודות (משפט, שמתורגם נהדר לגרמנית!), ואחרים גם מקוננים בד' אמות, שצר להם על שביצעו פשע נגד העם היהודי.
כמעט שנה לפני החלטת הממשלה, החל פיקוד הדרום להיערך לפוגרום ביהודי קטיף, לפי פקודה מפורשת של מפקדו. זו דוגמה מצוינת לכך, שהצבא העלוב הזה אינו בוחר את משימותיו - רק כאשר הוא יכול להזיק ליהודים. ולא איכנס כאן לבדיקה רטרוספקטיבית של טירוף המערכות, שהביא להחלטה. הצבא החליט ביודעין להיעתר להנחיות של חבורת הזבל מחוות השקמים, ועשה זאת בשמחה, כשהוא נהנה מתמיכה המונית של התקשורת הישראלית (כפי שהיא יצאה מגדרה לפמפם את מהומות הקיץ לא מזמן).
אני דווקא מסכים עם השוואת הפוגרום ביהודי קטיף לאירוע "אלטלנה", שעושים השותפים לפשע קטיף (אמיתי ומינקה-ברנד). "אלטלנה" היה מקרה בוטה של פשע מלחמה - אבן-דרך הולמת לצבא, שממשיך את דרכו של קין. השניים ניקו מהספרות את מה שנוח להצגתם המעוותת של האירוע - למשל, את השמחה, שבה טבחו לוחמי הפלמ"ח בניצולים, ששחו מהספינה (עיינו בספרו של אורי ירום, כנף רננים). ירום - לימים סא"ל ומייסד טייסת המסוקים של חיל האוויר, ואז לוחם זוטר בפלמ"ח - מתאר בפרוטרוט מזעזע את התחושות שלו ושל חבריו בעת הירי על הניצולים. לדבריו יש תימוכין בעדויות נוספות של בני התקופה, שהשתתפו בפשע.
וכדי להסיר ספק, ירי על ניצולים מספינה אסור לפי אמנת ז'נווה, ומהווה פשע מלחמה חמור, שכבר נשפטו עליו אנשים בבתי-דין לפושעי מלחמה, ונידונו לעונשים חמורים. זאת, כמובן, אין מחברי המאמר - שותפים לפשע נגד העם היהודי ולטיהור אתני, שהוא פשע מלחמה, גם אם אושר על-ידי בתי-משפט של המדינה - ועורכי מערכות מזכירים כלל במאמר.
לית דין ולית דיין עוד אשה נהרגה, כשהלכה ביום שישי בבוקר ברחובות תל אביב, בהשתוללות של נהג, שברח ממקום הפשע. זה נראה כמו מגפה, הפוקדת אותנו בשל מחדלי המשטרה ומערכת המשפט, שאינן אוכפות את החוק.
כל הנוהג בכבישי ארצנו - גם בכבישים בין-עירוניים - נוכח באי-קיומה של משטרת ישראל. נהגים לא-חגורים, משוחחים בטלפון, או עסוקים בדברים אחרים, משתוללים בכבישים, ואין מי שינהיג בהם סדר וחוק. ברחובות הרים נוהגים במהירות גבוהה, ומסכנים את העוברים ואת השבים. ובעיקר - אין כבוד למעברי החציה (שחלקם אינם מסומים כיאות).
ביום חמישי נסעתי לתל אביב, שלא באשמתי. אני שונא את העיר העברית הראשונה, ומתעבה עד מאוד. כל ביקור בה הוא יום אבל עבורי. לכן, בעזרת טכנולוגיה מודרנית משתדל להחליף נסיעות לתל אביב בעבודה ליד המחשב ובטלפון. בדרכי בנתיבי איילון זגזגה לפניי מכונית במהירות, והפריעה לתנועה. כשחלפתי סוף-סוף על פניה ראיתי, שהנהגת מתאפרת. חשוב מאוד לעשות זאת בעת נהיגה מהירה במסלול שמאלי של דרך מהירה. זה גם עונה לצורך של הישראלי/ת להפריע לפחות פעם ביום לזולתם. ולכשיגיעו עברייני התנועה למשפט, אם בכלל, ייתקלו במערכת המשפט, שעושה צחוק מכולנו.
הנמר וחברבורותיו רק כמחצית מיהודי ארצות-הברית כבר אינם תומכים בנשיא
ברק אובמה, אחד הנשיאים העוינים ביותר לישראל מאז הקמתה. את הבקיע הגדל בתמיכה היהודית בנשיא מצא סקר של חברת גאלופ, שטרם פורסם רשמית, אך נתוניו הודלפו, ומדאיגים את הבית הלבן.
"לפי הסקר, 40% מהיהודים מסתייגים מאובמה. זו עלייה בשיעור 8% במספר המסתייגים, שהיה 32% לפי הסקר הקודם של גאלופ במדגם יהודי, בחודש יוני - דיווח רן דגוני באתר גלובס - "במקביל, שיעור שביעות הרצון מאובמה בקרב היהודים ירד לרמה של 55%, בהשוואה ל-60% ביוני. ביחד, העלייה בהסתייגות והירידה בשביעות הרצון משקפים שחיקה בשיעור 11% נטו במעמדו של אובמה בקרב יהודי ארצות-הברית, לפי חישובי גאלופ".
היהודים נחשבים למצביעים אדוקים בעד הדמוקרטים - גם כאשר מדיניות הנשיא האמריקני עוינת מאוד את ישראל. לכן, אם יחול שינוי כזה בתמיכת היהודים באובמה - זה שינוי משמעותי, שמקטין את סיכויו להיבחר מחדש. לדברי פרשנים, השחיקה במעמדו של אובמה בקרב היהודים ניכרת מאוד מאז שהצהיר, כי גבולות 1967 צריכים לשמש בסיס להסדר בין ישראל לפלשתינים. היהודים נחשבים לקבוצה המלוכדת ביותר בין תומכי הנשיא אובמה, מאז שכשמונים אחוזים מיהודי ארצות-הברית הצביעו ברוב סיכלותם בעדו - למרות מדיניותו האוהדת לערבים. התמיכה הציבורית במדיניות אובמה יורדת בהתמדה בארצות-הברית כאשר מערכת הבחירות לנשיאות עומדת להתניע.
מעבר לעובדה, שמכל הבטחותיו, כמעט שלא בוצע דבר, אובמה נתפס בציבור האמריקני כנשיא כושל, שמנותק מצורכי השעה, ומקדם את המדיניות הלא-נכונה בגלל עיקשותו. כמו-כן, הוא מקדם מדיניות חוץ, שאינה שומרת על האינטרסים של ארצות-הברית - בין השאר, בעמדותיו הפרו-ערביות. בבחירות-המשנה לפני כשנה, הוא ספג מפלה קשה, ושמט את הרוב הדמוקרטי בקונגרס. מאז מתקשה ממשל אובמה לנהל מדיניות - כולל קשיים ניכרים בהעברת תקציב לאומי. כתוצאה מכך נתקלה ארצות-הבת בקשיים בשוק האשראי הבינלאומי, שהניבו הורדה במעמדה לפי חברת דירוג האשראי S&P.
מרבית הנשיאים האמריקניים בעשורים האחרונים נתקלו בתגובה עוינת של הציבור כשרצו לבחירה מחדש כאשר הכלכלה האמריקנית קרטעה. גם מי שהבטיח שינוי, ורק פיזר הבטחות בלי כיסוי ותעמולה אסלמיסטית.
זו אחת הסיבות מדוע נאלץ אובמה לנאום נאום כביכול פרו-ישראלי באו"ם; וכפי שאומר יורם אטינגר - נותר עוין כתמיד: "מבחינה טקטית - בתגובה להתעצמות ההתנגדות חוצת-המפלגות בציבור ובקונגרס האמריקני ליחסו לישראל - החליט אובמה להדגיש בנאומו בעצרת האו"ם את מצוקותיה של ישראל.
רצוי להתמקד באסטרטגיה - ולא בטקטיקה - של אובמה, ולזכור שנמר אינו מחליף חברבורות, רק טקטיקות".
השתוללות כמאה ק"מ מפרידות בין חיפה לתל אביב, ובתחילת המאה ה-21 גומאת אותם הרכבת (אקספרס) בשעה במוצע - כמעט כמו רכבת העמק. אם תרצו להמשיך לנהריה - תגלו, שהדרך מתמשכת בעוד הרבה תחנות ועוד כשלושים דקות. ואני קורא את לוח הזמנים הרשמי, ואיי מתייחס לרכבתנו, שמאחרת תמיד.
גם כשאין שביתה, הנסיעה ברכבת אינה תענוג (ואיני מדבר על הרכבת לירושלים) - ובעיקר, למי שנסעו ברכבת אמריקנית, או אירופאית. וכנראה, זה יימשך, כיוון שוועד עובדי הרכבת החליט להתעלל בנוסעים ובמדינה, כדי ללמד את כולם מי באמת שולט ברכבת. כמו הרבה עובדים בשירות הציבורי, גם עובדי הרכבת השתלטו על משאב, ששדדו מאתנו, ועושים בו כבשלהם.
בשבוע שעבר החליט הוועד להתעמר שוב בנוסעי הרכבת. למה לא?! שלוש שעות וחצי ארכה הנסיעה, עד שנמאס לנוסעים, ובבנימינה קמו לעשות שפטים בנהג, שהאט בכוונה את נסיעתו. ביצועי
רכבת ישראל עד הנה אינם מצדיקים את המשך קיומה. לכן, אני בעד הפרטתה - ומיד. כביש 6 מוכיח, שבאמצעים הקיימים בארצנו, ניתן להקים דבר טוב, שמתפקד היטב. ולנו מגיע צדק חברתי, שפירושו שירות רכבות, שיפעל כהלכה, ויהיה משוחרר מכאבי בטן ומסהרורים של בריוני ועדים.
לא שלי בחלום הגרוע ביותר של שמחתי לאידה, לא הזיתי את האפשרות, ששלי יחימוביץ תתחרה בעמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה. כשבוחנים בקפידה את המועמדים לראשותה, מבינים היטב, שמשהו נורא קרה למפלגת האבודה - למרות שאין לי ספק, ששניהם - פרץ ויחימוביץ - טובים מכל המתמודדים. שניהם וגם מפלגתם לא היו מעולם כוס התה שלי.
בסיכומו של דבר, רוב המפלגות הציונית מתש"ח נעלמו. הליכוד אינו תנועת החרות; מפ"ם, המזרחי, הציונים הכללים, הפרוגרסיווים ומה לא - הכל גזו. נותרה רק מפלגת העבודה, שבלעה את מפא"י ואת אחדות העבודה, עד כי לא נודע כי באו לקרבה.
וזה מזכיר לי שוב את חוק ההלימה הראשון, שניסחתי לפני עשרות שנים: לכל מכסה יש פח זבל. כמה מהפוליטיקאים הבכירים במדינתנו נתנו לי אז את הרעיון לחוק, ושום דבר לא הצליח להפריכו, אלא רק בנו הצעיר - חוק ההלימה השני: בתחתית כל פח נצבר מיץ.
קול המון כקול שדיי, ועל בכינו וכה סבלנו ביושבנו בציון.