את עדותו של
אהוד אולמרט סיקרה בין היתר כתבת ותיקה ב
גלי צה"ל, שעמדה לפני שחרור. באחד הבקרים חגגנו לה יום הולדת, והזכרנו שאין זה פוטר אותה מלהביא כיבוד ביום האחרון לשירותה. היא אפילו הביאה איתה את מחליפתה, כדי לבצע חפיפה. והנה, להפתעתנו, ראינו אותה גם לאחר מכן, והפעם בלבוש אזרחי. "חתמתי כאזרחית עובדת צה"ל", הסבירה בפשטות.
הבנתם? במקום להעסיק חיילת בחובה, משלם צה"ל משכורת לאזרחית. וזהו כמובן רק משל קטן לבזבוז העצום הקיים בצה"ל (שלא לדבר על מאות מיליוני השקלים שניתן לחסוך מסגירת גלי צה"ל, תחנה מיותרת מבחינה תקשורתית ופסולה מבחינת המשטר הדמוקרטי). אבל כאשר ועדת טרכטנברג ממליצה לקצץ 3 מיליארד שקל - 5.5% - מתקציב הביטחון, ממהרים גורמים עלומי-שם להודיע: נקצץ בכיפת ברזל.
הדיבורים הללו הם הפקרות, עזות מצח ושקר גס. אותם גורמים צבאיים אנונימיים למעשה מצמידים אקדח לרקתו של הדרג המדיני ואומרים: אם תגעו לנו בשקל - לא נגן על ילדי שדרות וזקני אשדוד. את הגורמים הללו צריך לחשוף, להעמיד לדין על המרדה, לשלוח לכלא ולהעיף מצה"ל. ממש כך. משום שהם מאיימים על הדרג המדיני הממונה עליהם, משום שהם מאיימים לפגוע פיזית בתושבי ישראל.
חמורה לא פחות, ואולי יותר, היא התנהגותו של הרמטכ"ל.
בני גנץ מצוטט (יום ב', 26.9.11) במעריב כמי שאומר שצה"ל לא יסכים לחזור לכשירות שלפני מלחמת לבנון השנייה. מעבר לכך שזוהי דמגוגיה, הרי שאם גנץ אמר זאת ודאג שהדברים יגיעו לתקשורת - הוא חותר תחת אושיות כפיפותו של הצבא לדרג המדיני. זכותו וחובתו של הרמטכ"ל לומר את כל אשר על ליבו - בפורום מטכ"ל, לשר הביטחון, לראש הממשלה. אסור לו באיסור חמור לצאת לתקשורת, במישרין או בעקיפין, ולתקוף החלטות או תוכניות של הדרג המדיני.
כל מי שקצת מכיר את צה"ל - וכולנו לכל הפחות קצת מכירים את צה"ל - יודע שיש הרבה היכן לקצץ עוד לפני שפוגעים בכיפת ברזל. כבר הזכרתי כדוגמה את גלי צה"ל. ויש המוני חיילי חובה וקבע מיותרים בתפקידים מינהליים. ויש מכוניות צמודות מיותרות. ויש תנאי פרישה ופנסיה חסרי אח ורע בשירות הציבורי. ויש מקלחות צמודות בלשכות של קצינים בכירים. בכל אלו אפשר, צריך וחובה לקצץ. בטחון המדינה לא ייפגע במאומה אם לצה"ל לא תהיה תחנת רדיו, אם קצינים בקריה יגיעו בתחבורה ציבורית, אם יהיו פחות פקידות בלשכות, אם אנשי קבע בתפקידי עורף לא ייצאו לפנסיה מרופדת בגיל 45.
חוץ מזה, אין מערכת שלא יכולה להתייעל ב-5%. אולי זה כואב, אולי זה לא נעים, אבל בטוח שזה אפשרי. כאשר במגזר הפרטי צריכים לקצץ, יודעים לעשות זאת מבלי לפגוע בפעילות הליבה. אז שלא יספרו לנו שדווקא צה"ל הוא הגוף הכי יעיל במדינה, וכל קיצוץ יהיה בבשר החי של פעילותו. מתוך הגדרה: גוף ציבורי אינו יעיל, וצבא הוא הגוף הציבורי הכי לא יעיל. לגוף ציבורי אין תמריץ להיות יעיל משום שאיש אינו מרגיש שמדובר בכספו, וצבא יהיה הכי פחות יעיל משום שקשה מאוד לדעת מה קורה בו.
כאן אנו מגיעים לנקודה מרכזית: מעטים ביותר האנשים היודעים מה באמת קורה בתקציב הביטחון. משחקים שם עם כספי סיוע בדולרים והמרות לשקלים ותקציב מקומי ורשות להתחייב ורכש מקומי ורכש זר ומה לא. כאשר ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון הוא גם היועץ הכספי לרמטכ"ל, אין שום אפשרות לפיקוח יעיל של הדרג האזרחי על ההתנהלות הכספית של הדרג הצבאי. כאשר תקציב הביטחון נדון בשו-שו מוחלט בוועדת משנה בכנסת, לציבור אין שום יכולת לדעת מה נעשה בכספו.
אין זה אומר, כמובן, שצריך לחשוף את פרטי התקציב. ודאי שלא. אבל יש למערכת הביטחון סיבה טובה מאוד להתנגדותה המסורתית לכל בדיקה חיצונית ומקצועית של התנהלותה התקציבית, ולכך שבמשך שנים לא יכול היה משרד האוצר למנות את נציגו לחשב משרד הביטחון. כאשר כבר מתנהלת בדיקה חיצונית - כמו ועדת ברודט - ממהרים משרד הביטחון וצה"ל לאמץ לחיקם בחום את החלקים הנוחים להם (כמו קביעת מסגרת תקציבית ארוכת טווח) וממסמסים את החלקים הפחות נוחים (כמו התייעלות בתחום כוח-האדם). ואם בא מישהו ואומר שאפשר לקצץ - אנחנו מקבלים את האיומים הנשמעים כעת.
אז תפסיקו להלך עלינו אימים. אנחנו לא ילדים קטנים ודי ותיקים בארץ הזאת. צה"ל חשוב ביותר למדינתנו והחיילים יקרים ביותר לליבנו. אין זה אומר שאי-אפשר לדרוש גם מהם לתרום את חלקם להקלת המצוקות שמהן הם-עצמם פטורים. אם לא תהיה כאן חברה יציבה, אם לא יהיה כאן חינוך מתקדם, יאבד צה"ל את נשקו החשוב יותר: היתרון האיכותי. ואז, לא משנה כמה כיפות ברזל ייפרסו.
