פרופ' יזהר אופטלקה שהעיר משנתו את השד הרדום, הגורם המקפח כפי שכינה אותו, הביא לשורת טוקבקים חריפים ששיאם מאמר נגד של מתתיהו פרומוביץ, עורך מקומון חרדי בבית שמש, "כמה טוב שיש חרדים לשנוא". אף אני הגבתי למאמרו של פרופ' אופטלקה - "סופה המחריד של המחאה" - אבל לתגובות כאלו מי היה מאמין. מאמר חדש של פרופ' אופטלקה - "חילוני מקופח או אנטישמי?" - גורר את השיח לרמות מעבר לאלה שכיוון הכותב מלכתחילה. לקורא הנאור נהיר כי אין במאמרו הראשון של פרופ' אופטלקה האשמה כנגד המגזר החרדי, אלא קביעה כי בהעדר חלוקת משאבים הוגנת יש מקפח ויש מקופח. ניתוח של החברה הישראלית מבהיר זאת.
בשנות ה-70 להגיד אנטישמי, נאצי, שונא ישראל ועוד כינויי גנאי אסורים היו. וראה זה פלא מיהו האיש שמפיו נפלטות מילים אסורות ?! אותו אדם שבמקום לנהל ויכוח ענייני מסית את הדיון לכיוון נוח לו, הדת. ובשם הדת הכל מותר. לא שנאה אלא קיפוח, חלוקה צודקת של התקציבים. הבה נדבר באותה שפה. שהרי לכם חובשי הכיפות המיטיבים בדברי חכמים יש תמיד תשובות, ולנו החילוניים יש דברי חכמה, אומנם לא מפי רבנים וגאונים, אבל היו בטוחים שדיון בלב פתוח מתוך רצון אמיתי להביא לאהבת אמת ולטובת החברה יאפשר לעבור את מכשול האטימות. חברה שמסתגרת בתוך עצמה, חברה שאינה פתוחה לסביבה היא סביבה שמייצרת בידול שעשוי להביא לשנאת חינם.
פרופ' אופטלקה מציין במאמר התגובה את צפירת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. זה מזכיר לי ויכוח שניהלתי עם חבר חרדי מבני ברק בנושא. קשה היה לי לקבל שאדם חרדי אינו עומד בצפירה ביום הזכרון. חברי החרדי מבני ברק אמר לי שזהו מנהג זר ולעומת העמידה שלנו, החילוניים, דקה או שתיים בימי הזכרון, הוא וחבריו לישיבה לומדים משניות. נסעתי לישיבה בירושלים לבדוק.
אכן, ביום הזכרון לא עומדים דום, לומדים משניות כל היום. חזרתי הביתה בתחושה של התעלות, מה לי כי אלין? אני עומד דקה והם לומדים יום? אבל פה לא נגמר העניין שכן התעלמות ממנהג המקום, העם, התרבות אינם מקובלים עליי. כל תייר ובוודאי דיפלומט לומד מנהגי המקום אליו הוא נוסע. אנו נוהדים במידת ענווה ורגישות כלפי החרדים. והחרדים כלפינו, החילוניים? האם בשם הדת הכל מותר?!
כבודה של הדת במקומה. אין עוררין על כך. תורתו אומנותו - מתאים לי. אבל ההכלאה בין דת לבין מדינה הינה קטסטרופלית. כמה קל לנו לתעב את האירנים. ונתורי קרטא? הם חיים פה ושונאים אותנו. באיזו מדינה בעולם הייתה קבוצה כזו יכולה לחיות? כל קיצוני מחזיק בתוכו אמונה בדת, פרשנות קיצונית והרסנית שעלולה להובילו להבדלות. אנחנו עם סגולה, הם בורים ונבערים. לא כולם אותו דבר. הקיצוניים הם מיעוט, הרוב הינו מתון הפועל בהתאם למצפון החברתי, יצר החיים גובר על הכל.
נלמד לדבר איש עם רעהו, אף אם דעותינו שונות ומנוגדות. אך יותר מלדבר ראוי שנדע להקשיב איש לרעהו.
בנימין נתניהו הבין זאת עת הזמין מעל בימת האו"ם את אבו מאזן לשבת ולדבר מיד, "שנינו עשינו מרחק רב עד ניו-יורק. אנחנו באותה עיר, באותו בניין", אמר. מי יתן ובשנה הבאה נלמד להקשיב איש עם רעהו.