בעוד הדברת אינה יודעת גבול, הרי שיחד עם המדיה הן יובילו בסופו של דבר להרס תשתיות כלכליות חברתיות, ולא תבוא ישועה לחלשים. אין טייקון אחד בעולם המנהל עסקיו באופן אישי פרטני, והאשמת מצליחנים איננה פתרון, אלא הרס העתיד.
האם הקנאה היא שמדברת? - נראה שכן!. אבל קנאה איננה פתרון אלא מחלה!. כל מי שעיניים בראשו חייב להבין ולעשות הפרדה בין קפיטליזם חזירי לבין יזמות, בין רווח סביר לעושק מוגזם, בין שחיתות של מקושרים מחוברים ונבחרים הפועלים מכוח החוק ובחסות בתי משפט מטעם, לבין צניעות ובניית צדק חברתי אשר יאפשר לחלשים מרחב מחייה.
הרצון לצרוך ולהראות כי לאחד יש יותר ולשני אין כלום - יתכן שזהו טבע האדם החייתי, אך הוא מנוגד לאדם התרבותי אשר חייב לעשות למען שינוי. והשינוי איננו בחיסול החזקים.
במקביל יש חובה להמשיך ולהקטין את המיסוי העקיף קרי המע"מ, ומס בלו, ולעודד חברות להעסיק עובדים ולפתח עסקים על-ידי מתן פטור מוגדל ממס חברות הפועלות לעידוד התעסוקה והצמיחה הכלכלית אשר חיונית לכולם.
יש לפעול לפיתוח שווקים, אבל להזהר שהדבר לא יחסל תעשיות שלמות. הדבר יכול להעשות בין השאר על-ידי הגבלת רווח תפעולי שלא יעלה על 40 אחוז ברוטו (כלומר לפני מס), ומסך הסכום שיהווה הרווח התפעולי ישולמו כל הוצאות החברות, כולל שכרם המופקע של המנהלים. להזכירכם די בלראות הנעשה באירופה וארה"ב עם כל המפולת הכלכלית כאשר עדיין לא רוצים להודות אבל מקורה הוא בשכר המנהלים אם אפשר לקרוא לשוד השכר הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, אשר הצטברותו היא מקור המחלה הכלכלית העולמית.
מצב בו יזם, ממציא, או מצליחן יהווה מטרה, הינו מצב מטריד במיוחד בחברה דמוקרטית אשר שווין הזדמנויות הוא הקו המנחה לקיומה. המשך המצב בו שופטים ממונים מטעם מקושרים נבחרים ועשירים, כבר חיסל הלכה למעשה את מערכת המשפט.
לסיום, פתרון הבעיה המדינית ביטחונית יכול היה לסייע, אך אין בו תירוץ לקיום חברה שתהייה כל כך מנוכרת וקיצונית, בלתי מפרגנת ומייצרת קנאה. חחובה שהפתרון יהיה מידי ולא יתפרס ויתמסמס לאורך של שנים.
שתהיה לכולם שנת אושר ועושר ואריכות ימים.
