כל ספר 'דברים' עוסק בניסיונו הנואש של משה רבינו להוכיח את בני ישראל על מעשיהם במדבר, להזהירם ממעשיהם בעתיד, ולנבא את תוצאותיהן המחרידות של אותם מעשים. כל הנאום הגדול הזה נאמר על-פי רצונו של הקב"ה דרך גרונו של משה רבינו.
שיא נבואתו של משה באה לידי ביטוי בשירת 'האזינו' שמזכירה, לעניות דעתי, את נבואתו - שירתו של הרשע - גדול נביאי הגויים - בלעם. ואכן, חז"ל ב'ספרי' אמרו על הפסוק "ולא-קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י) - ש"בישראל לא קם, אבל באומות קם, ומנו, בלעם". ההבדל הגדול בין נבואתו של בלעם הרשע לזו של משה רבינו, גדול נביאי ישראל, הינו שבלעם הוציא את מילותיו למרות רצונו העז להרע עם בני ישראל, ומשה הוציא את דבריו מאהבתו האין סופית לעמו. הקב"ה לא רצה ששונא ישראל יקטרג על עם ישראל, ולכן הוא בלם את בלעם, ברם את נביאי ישראל הוא חייב מאז ומתמיד להוכיח את עמו. מצד שני, ע"פ חז"ל נבואות לרעה לא חייבות להתקיים אם העם לא חטא או אם הוא חטא וחזר בתשובה (כדוגמת הנביא יונה ונינוה). ברם, נבואות לטובה, כזו של בלעם, חייבות להתקיים.
נשאלת השאלה: האם אחרי כל מאמציו של משה רבינו להחדיר לליבם של בני ישראל יראה ואהבת ה', האם הוא יכל לומר לעם משהו נוסף, שאולי היה מרתיע אותם מלסטות מדרך ה'? לעניות דעתי, למרות שאין כל ראייה שזה היה מועיל מול העם שאותו כינה משה "קשה עורף", אולי היה משה יכול להדגים ולפתח את תאור התהליך שיובילם לנטישת ה', ובכך להרחיק אותם מאותו מדרון חלקלק על-ידי זיהוי התהליך ההרסני כבר בראשיתו. אותו תהליך מתחיל עם עבירה אחת בלבד - הפחד להוריש את הגויים - וכירסם בנפשו של העם: "כי תֹאמר בִלְבָבְך רבים הגוים האלה ממני איכה אוּכַל להורישָם" (דברים ז, יז). ובכן, העם לא יקיים את המצווה להחרימם, והגויים ישארו בקרב
הארץ - בנחלות שה' הוריש לעם ישראל.
בישיבתו בארץ יראה העם, כפי שבני ישראל כבר ראו בפאתי הארץ, שכל הניסים הגלויים שבהם הובילם הקב"ה במדבר, לא יהיו עוד. ראשית כי אין עוד הכרח בהם, וכן כדי לנסות אותם. אז ישימו בני ישראל אל ליבם שהגויים היושבים עמם בארץ, שאותם הם סירבו להחרים - טוב להם, כפי שטוב לעם ישראל. הגשם יורד גם בעריהם, והאדמה נותנת גם להם את יבולה. ומדוע זה? משום שה' לא יעשה ניסים גלויים בארץ - כמו גשם שיורד רק אצל היהודים ובצורת שפוגעת רק בקרב הגויים. ואז יאמרו בני ישראל לעצמם, "אנו עובדים את ה' והם עובדים את אלוהיהם - והרי התוצאות זהות".
בשלב הבא באותו תהליך הצפוי מראש יבואו נביאי השקר אשר יאמרו להם "נלכה אחרי אלוהים אחרים" (דברים יג, ג). ואכן, לשיטתם, מדוע להיות שונים מן הגויים? אבל כפי שה' הזהירם "כי מנסה ה' אלֹהיכם אֶתְכֶם לדַעַת הֲיִשְכֶם אֹהבים את-ה' אלֹקיכם בכל-לבַבְכֶם ובכל נַפְשְכֶם" (שם, ד). זה למעשה התהליך ההיסטורי - פסיכולוגי המתבקש אחרי עבירתם הראשונה לא להחרים את תושבי הארץ. עבור החטא "הקטן" הזה גורשנו מהארץ בבית ראשון, כדוגמה נוראית ל"אפקט הפרפר" היהודי.
ומה קרה בימינו אנו, לפני כשבעים שנה בלבד? - בפרספקטיבה היסטורית אפשר לטעון שאותה מחלה של פחד, ורפיון באמונת נצח ישראל ובזכותנו הבלעדית על הארץ, מנעה מאתנו להכריז על הקמתה של המדינה כבר ב-1939. בשנה זו, בעקבות פלישתה של גרמניה לצ'כוסלובקיה הייתה אנגליה בשיא חולשתה הכלכלית והצבאית נגד הרייך השלישי, והייתה מוותרת על המנדט בפלשתינה מיד עם פרוץ רצף מהומות בקרב היהודים. לו ההכרזה על קום המדינה הייתה מתרחשת אז ולא בעשור מאוחר יותר, הייתה השואה הנוראה אם לא נמנעת לחלוטין, לפחות מוגבלת לממדים קטנים בהרבה.
כתוצאה מכך הייתה נמנעת שנאת האחים בין הימין והשמאל דאז, והייתה נמנעת הטבעת "האלטלנה" שבעזרת כמות כלי הזין שהיו בתוכה יכולנו לכבוש ב-1948 את כל יו”ש ולגרש אז את כל יושביו הפלשתינאצים. וכתוצאה מכך הרפיון שתקף את העם וההשפעה ההרסנית של השמאל שונא ה' והארץ הייתה מוגבלת למעוט בעל השפעה מבוטלת לחלוטין, וכל המדינה הייתה מתקיימת באווירה של אחדות ואמונה ביעודנו ועתידנו. מדוע כל זה אכן קרה? כי "נביאי השקר" שישבו על כס השלטון וסירבו לשמוע דעות אחרות ולצרף את משמיעם להנהגת הישוב, הפחידו את העם מהכרזת העצמאות באותה שנה גורלית. בכיה לדורות כבר אמרנו?
אותם "חכמים" שסירבו לפני שישים שנה לגרש את הכנענים של ימינו, כי לא ידעו את לקחי תורתנו הקדושה או בכפירתם סירבו ללמוד ממנה - חטאו שוב ושוב לאחר מכן. הם האיצו בנו לברוח מלבנון, ולגרש יהודים מגוש קטיף, חבל נחלת יהודה. המדינה קיבלה את "תבונתם" העליונה, והתוצאות לא איחרו לבוא. הבריחה מלבנון הובילה להקמת מדינה שבשליטת אירגון טרור הנשלט ע"י אירן. גירוש היהודים מביתם מהגוש הוביל ישירות להקמת מדינת טרור שניה שמשגרת אלפי טילים על דרום הארץ - ע"פ רצונה.
ובכל זאת, האליטה המובילה בתקשורת ובאקדמיה לא עושה חשבון נפש כלל, אלא ביהירותה האופיינית חותרת לחזור על אותו חטא ממש. ברם, הפעם בקנה מידה גדול בעשרות מונים - ע"י גירוש של מאות אלפי יהודים מלב הארץ והקמתה של מדינת טרור שלישית על אדמת בתיהם! זה העם שמתגאה בהיותו חכם ונבון, שמתעלם מתורתנו הקדושה שניבאה בדיוק את סופו של אותו תהליך של התפשרות בזכותנו הבלעדית על הארץ.
השלב הבא של תהליך נבואת השקר בארצנו בימינו אנו מתבטא בתחום המדע, וגם פה, המניע הפסיכולוגי לאמץ דרכי הגויים ולדחיית דרכי השם הוא הרצון להשתלב, לקבל הכרה והוקרה מן הגויים. היום אותם נביאי שקר מכונים "מדענים" ו"משכילים" המביאים את חוקי הטבע לידיעתו של הציבור "הבור ועם הארץ". וע"פ "תבונתם" הבלתי-מעורערת שאותם הם קיבלו בפסגת הר אולימפוס - קרי האוניברסיטאות - אין אלֹקים, ח"ו.
המושג אלֹקים הינו ראיה לבורות של המאמינים בו, ח"ו, ולתלותם הפסיכולוגית בכוח עליון שאינו קיים שמהווה לא יותר מאשר "אופיום להמונים". לדעתם של אותם נביאי שקר מודרניים, למרות שהעולם נברא יש מאין (כך ע"פ תיאוריית המפץ הגדול) לא היה לו בורא, ולמרות שאי-אפשר להסביר כלל כיצד התפתח מוח האדם או כל איבר אחר בגופו בדרך "אבולוציונית", העיקר הוא , לדעתם של אותם נביאי שקר - לשלול את קיומו של הקב"ה. כל התהליך הזה הינו הוורזיה המודרנית של אבותינו להדמות לתושבי הארץ הכנענים.
היום אותם נביאי שקר שקבעו שאין אלֹקים מנסים בכל כוחם לנווט את המדינה היהודית לשנות את אופייה למדינת כל אזרחיה, כי מדינה לעם היהודי, לדעתם, חייבת להיות מדינת אפרטהייד. למעשה, ע"י ביטולה של המדינה היהודית הם מנסים להביא את הגולה לארצנו. הם, בסיועו של בית המשפט העליון קובעים עבורינו את קוד המוסר - הם ולא תורתנו הקדושה. הם אלו שקובעים עבורנו שמשכב זכר הוא אופציה ראויה מכיוון שהיא משקפת נטיה גנטית, למרות שהדבר לא הוכח אי-פעם. התוצאות הנוראיות מאימוץ אותה השקפה אנטי-יהודית הינן מצעדי תועבה בירושלים עיר הקודש, נישואים חד-מיניים בתמיכת המדינה ו"תורת טוהר הנשק" שבה חיי שונאינו עדיפים על חיי בנינו ועוד "תורות" רבות שתורתנו הקדושה אינה סובלת.
יש האומרים שאין ללמוד מאומה מן ההיסטוריה. לכך על כל יהודי בר דעת להגיב שההיסטוריה אינה חוזרת בדיוק באותה צורה. חכם אמיתי מבחין בתמונה הכללית ובדמיון העיקרי בין העבר להווה, ומתעלם מן הפרטים שאינם משנים מאומה מהזיהוי של ההווה כשיחזור של העבר. חכם אמיתי - גורג' סנטיינה אמר: "אלה שאינם מסוגלים ללמוד מן העבר נידונים לשחזר אותו". עם ישראל שסירב לגרש את אוייבינו אז, מסרב היום לגרש את שונאינו, ושואף בכל כוחו לגרש את אחיו. לחולי הקולקטיבי הזה יקראו בעתיד "סינדרום אוסלו".
עם ישראל מנוסה האסונות הרבים יותר מכל עם אחר עלי אדמה והוא אמור לדעת שכדאי להיות חכם ולא להיות אוייבר חוכם, או במילותיו של אבינו שבשמים "תמים תהיה עם ה' אלֹקיך" (דברים יח, יג). עַם החפץ חיים חייב לאמץ את המלצתו זו של ה' וללכת בדרכו עוד היום!