הארי בינגהאם ה-IV, הציל אלפי יהודים שברחו מהנאצים בעזרת אשרות כניסה מזויפות. חירם (הארי) בינגהאם ה-IV, ששימש בתור סגן קונסול אמריקני במרסיי שבצרפת בשנת 1940, פעל בניגוד למדיניות האמריקנית וסיפק אשרות כניסה מזויפות שהצילו את חייהם של אלפי יהודים שנמלטו מהנאצים, וביניהם מרק שגל, מרקס ארנסט ומשפחתו של הסופר תומאס מאן.
גם כאשר הממשל בוושינגטון איבד את הסבלנות כלפיו והעבירו לבואנוס איירס שבארגנטינה בשנת 1941, המשיך בינגהאם לדווח לממונים עליו על תנועות הנאצים שם, עד שבסופו של דבר, הוא סולק מהשירות הדיפלומטי של ארה"ב מכיוון שהוא פעל למעשה בניגוד למדיניות ארה"ב.
בנוסף להנפקת אשרות מזויפות, הוא גם הסתיר יהודים בביתו שבמרסיי, ופעל עם המחתרת הצרפתית כדי להבריח יהודים מצרפת לספרד או אל מעבר לים התיכון. הוא גם תרם מכיסו להוצאותיהם. הוא הציל בין 2,500 ל-5,000 איש.
בינגהאם שיתף פעולה עם רשת ההצלה שניהל העיתונאי חסיד אומות העולם וריאן פריי, יחד עם ד"ר פרנק בון ואחרים. רשת זו הצילה יהודים רבים, בעיקר על-ידי הברחתם לפורטוגל הנייטרלית, משם יכלו להפליג לחוף מבטחים בארצות הברית. בין הניצולים בדרך זו היו מספר סופרים ואמנים מפורסמים, בהם ליאון פויכטוונגר (מחבר "היהודי זיס"), פרנץ ורפל (מחבר הספר "ארבעים הימים של מוסה דאג") ואשתו אלמה מאהלר, היינריך מאן וגולו מאן (בנו של תומאס מאן), מקס ארנסט, הצייר מארק שאגאל, אנדרה ברטון, אנדרה מסון, אוטו מאיירהוף, קונרד היידן, חנה ארנדט והרב אהרון ליכטנשטיין.
לרבים מהפליטים לא היה די באשרות הכניסה בכדי לעבור את הגבול, שכן לרבים מהם לא היה דרכון, מכורח נסיבות הבריחה והתוהו ובוהו ששרר אז. כדי לעזור להם, הנפיק בינגהאם לחלק מהניצולים לא רק אשרה, אלא גם תצהיר חתום על ידו "במקום דרכון" המאשר את זהותם. תצהירים כאלה, הקרויים גם "דרכון נאנסן", אפשרו למי שאיבדו את אזרחותם ודרכונם לעבור גבולות.
בנו רוברט קים ברנהאם האב (כיום בן 67), כתב ספר על אביו (בשפה האנגלית): "כיצד הארי בינגהאם יצא נגד ממשלתו כדי להציל חיים". עלינו ללמוד מסר זה ביתר שאת וביתר עוז, כאז כן היום. הארי הציב את האנושיות שלו מעל לקריירה. הוא שילם על כך מחיר אישי ונפשי גבוה, אך מעולם לא התחרט.
הארי בא משושלת ארוכה ומפורסמת של 'לוקחי סיכונים'. אביו, חירם בינגהאם III - שעליו מתבססת הדמות ההוליוודית של אינדיאנה ג'ונס - גילה את חורבות עיר האינקה מאצ'ו פיצ'ו בפרו בשנת 1911. הארי היה אדם דתי מאוד שראה שליחות בתפקיד שהיה לו בהצלת חיים בתקופת הסיוט ההוא. הוא חש חמלה רבה כלפי בני אדם, והאמין שבכל אדם יש ניצוץ אלוקי. הארי לימד את כל 11 ילדיו שעליהם לחיות על-פי כלל הזהב של "ואהבת לרעך כמוך".
בשנת 2002, הזמין מזכיר המדינה דאז, קולין פאוול, את המשפחה של הארי לוושינגטון והעניק להם פרס 'התנגדות מועילה' לכבודו של אבי המשפחה. סוף האמת לנצח ולצאת לאור. הארי זכה לכבוד גם באו"ם ובמדינת ישראל. 'יד ושם' פתחה תערוכה לזכרו בשם "קירו של הארי".
גבורתו ופועלו של האיש ראויים לשמש דוגמה ליהודים וישראלים ולבני אדם באשר הם. אומץ להילחם למען הצדק והחיים ולמען עם ישראל. אומץ להתנגד לפוליטיקה קטנונית ואינטרסנטית. אומץ אנושי זה המאפיין את המתנחלים ותומכיהם הוא מופת המזכיר לכולנו את אסיר ציון אוהב ישראל יונתן
פולארד ואת גלעד שליט.
לעולם לא נפקיר את המתנחלים, את ארצנו, את גלעד ואת יונתן פולארד. זו מחוייבות נצחית אנושית ויהודית.
