תזכיר החוק שהגיש נאמן נוצר בגלל בעיית העומס העצום המוטל על בתי המשפט בישראל, שהוא מהגבוהים ביותר בעולם המערבי. עם הסגולה, כך מתברר, מעדיף לפתור את בעיותיו בהליכים משפטים ממושכים ומייגעים. המספר העצום של עורכי הדין ביחס לגודל האוכלוסיה ובעיית סדר הדין המסורבל בבתי המשפט שנוצר בהכלאת שיטות משפט אירופאי שונות, יוצרים מצב שהשופטים פשוט כורעים תחת הנטל. הגדלה מסיבית של מספר השופטים תעלה הרבה מאוד כסף. ולכן, הפתרון שמציע נאמן פשוט: נשיא בית משפט שלום או סגנו יוכלו להעביר תיקים אזרחיים לטיפולם של בוררים שתאשר המערכת. הבוררים יהיו עורכי דין בעלי ותק המאפשר להם להתמנות למשרת שיפוט בבית המשפט המחוזי. הם יכריעו בתיקים ופסיקתם תקבל תוקף משפטי לאחר אישור בית המשפט. הצדדים יוכלו לערער על הפסיקה לבית המשפט השלום, שמצִדו יוכל במקרים קיצוניים גם לשוב ולדון בראיות שלא כמו בערכאות ערעור אחרות. המהלך הזה יחסוך כסף רב, שכן הבוררים לא יעבדו בבית המשפט ולא ייהנו ממשכורות של שופטים ומכל התנאים הנלווים, אלא יקבלו את שכרם מהאגרה שישלמו הצדדים על התיק ומהשלמה שתינתן מקופת האוצר עבור כל תיק בשיטה קבלנית, מה שיבטיח תמריץ לטיפול מהיר בתיקים. בתי המשפט יחסכו גם את ההשקעה הגדולה שבבניית אולמות חדשים והקצאת לשכות וצוותי עזר, שכן הדיונים ייערכו במשרדיהם הפרטיים של הבוררים. התוצאה הסופית תהיה למעשה הגדלה דרמטית של מספר השופטים תוך גידול מתון בלבד בעלויות. פתרון מיקור החוץ נראה על פניו אופטימלי, במיוחד כי ההצעה מדברת רק על תיקים אזרחיים, וכאלו שאין בהם מורכבות משפטית יוצאת דופן או תקדים חשוב. אם כן, על מה יצא קצפה של הנשיאה? בנאומה בכנס דיברה ביניש על חששה הגדול מפני הפרטת בתי המשפט. הנשיאה דיברה על ה'פגיעה בזכותו של אדם לקבל את יומו במערכת המשפטית', ואף שלחה איום מרומז כשהעירה שההצעה סובלת מ'קשיים חוקתיים', ורמזה בכך שעתירה לבג"ץ כנגד החוק לא תידחה על הסף. אבל ביניש היא לא שלי יחימוביץ', ועד כה טרם ראינו אותה נזעקת כנגד מהלכי הפרטה ומדיניות כלכלית קפיטליסטית של הפרטת השירות הציבורי, כך שניתן להעריך בזהירות שהבעיה כנראה אחרת. על-פי הצעת החוק, את מאגר הבוררים תקבע ועדה בת חמישה אנשים, שמלבד השופט בדימוס שיעמוד בראשה, תורכב מנציגים שימנה שר המשפטים ולא הוועדה למינוי שופטים. זוהי ככל הנראה סצנה מתוך החלום השחור של הנשיאה. הרי כמעט בכל כנס בשנה האחרונה שיתפה השופטת העליונה את קהל שומעיה בסיוטיה שבהם משתלטים נבחרי הציבור על היכל השן, באימה שהיא חשה מפני הפוליטיקאים המכניסים צלם להיכל. כמו המקובלים, ביניש מפחדת להעניק שפע לחיצונים, היא ממאנת לתת כוח - אפילו קלוש - למי שלא קיבל את חותמת הכשרות של מסדר האבירים המשפטי.

בבחינה ישרה של ההצעה יש בה אומנם נקודת תורפה אחת משמעותית: התמריץ הכספי להכרעת דין מהירה עשוי לגרום לעיוות הדין, מאחר שיש תיקים מורכבים שבהם הכרעה צודקת דורשת בירור ממושך ויסודי של העובדות, מה שיעמוד בסתירה לאינטרס של השופט לסיים את ההליך במהירות האפשרית. אך זוהי בעיה פתירה, שכן אפשר להחיל על הבוררים מערכת של משוב שתוצאותיו יפורסמו ברבים, מה שיתמרץ את הבוררים לנהל הליך הוגן, מקצועי ושקוף. מעבר לבעיית העומס, ההצעה הזו היא הזדמנות כמעט בלתי חוזרת לקידומו של רנסנס היסטורי לדין התורה. כידוע, התחום שבו דין התורה הוא המפותח ביותר והיעיל ביותר הוא התחום האזרחי, או בשמו התורני "דיני ממונות". המכונים משפטי ארץ, ארץ חמדה, כתר, הליכות עם ישראל ועוד עשו בשנים האחרונות עבודת ענק של התאמה והנגשה של הדין העברי למערכות הכלכלה והחברה של ימינו. הבעיה הגדולה שמונעת היום מבתי הדין הפרטיים לממונות להתפתח כמותית ואיכותית ולהציע חלופה יעילה ומקצועית לבתי המשפט - היא בעיית המימון. בתי הדין הללו גובים מהצדדים עמלות נמוכות שמכסות בקושי את עלויות התקורה, כך שרוב עבודת הדיינים נעשית בהתנדבות. ההצעה של משרד המשפטים קובעת שהבורר חייב להיות עורך דין ולדון על-פי הדין המהותי, כלומר על-פי המשפט הישראלי. השר נאמן יכול לתקן את ההצעה ולהוסיף לרשימת הבוררים גם בעלי תעודת כושר לדיינות או רבנים שנבחנו במבחני הדיינות בהלכות חושן משפט, ושהפניה אליהם תהיה כמובן רק בהסכמת הצדדים. תיקון נוסף והכרחי הוא לקבוע שעל הבורר יחול חוק הבוררות - כלומר, שהוא לא יהיה כפוף לדין המהותי או לדיני הראיות, וכן שאפשרות הערעור תהיה רק בהסכמת שני הצדדים מראש. התוצאה המעשית תהיה שבתי הדין לממונות יוכלו לקבל תיקים בהסכמת הצדדים ומימונו של ההליך יעשה על-ידי המדינה. ההצעה המהפכנית הזו תשיג את תכלית החוק בכך שתסייע בצמצום העומס על בתי המשפט, תוך שמירה על זכותם של בעלי הדין לבחור במסלול הבוררות המקובל עליהם. כזכור, עם כניסתו לתפקיד שר המשפטים דיבר יעקב נאמן גבוהה-גבוהה על חשיבות המשפט העברי, אבל ביטוי ממשי לכך לא ראינו עד כה. האם הפעם ירים נאמן את הכפפה? בשיחה עם מקור ראשון אמר הרב גנזל, מנהל פרויקט 'צהר לחקיקה': "אנו תומכים מאד בהצעה זו, התואמת את גישת ההלכה היהודית המחייבת את בית הדין, בטרם יתחיל בדיון, להציע לצדדים אפשרות לפתרון הסכסוך בדרך של פשרה מוסכמת".