רבים בהנהגה הפלשתינית שרויים בימים אלה במצב של התרוממות רוח בעקבות פניית הרשות הפלשתינית למועצת הביטחון של האו"ם כדי שתכיר בפלשתין כמדינה חברה בארגון.
מבחינתם, יו"ר הרשות הפלשתינית
מחמוד עבאס הצליח להפתיע את מנגנוני המודיעין של ישראל ושל ארצות הברית אשר,לדבריהם, העריכו כי עבאס "הולך על הסף" וברגע האחרון ייסוג מאיומיו לא יגיש את הבקשה להכרה בפלשתין כמדינה חברה למזכ"ל האו"ם באן קי מון. אין ספק כי הפלשתינים הצליחו להשיג באמצעות המהלך ניצחון מורלי. הם נטלו את היוזמה לידיהם ועכשיו הם מנסים להכתיב כללי משחק חדשים למשחק הפוליטי שמטרתו להביא להקמת מדינה פלשתינית בקווי 67, שבירתה ירושלים המזרחית. מבחינתם ההישג הוא חשוב, הם הצליחו להניע מחדש את ההתעניינות הבינלאומית בבעיה הפלשתינית ומעמדו של יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס ברחוב הפלשתיני התחזק נוכח האיומים בישראל ובארצות הברית לנקוט סנקציות נגד הרשות הפלשתינית בעקבות פנייתה למועצת הביטחון.
נביל שעת',חבר הוועדה המרכזית של פת"ח טוען כי המהלך הפלשתיני במוסדות האו"ם הצליח להוריד מסדר היום הבינלאומי את הדרישה הישראלית להכיר בישראל כ"מדינה יהודית" ולחזק את הדרישה הפלשתינית ל"זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים. ואילו אשרף אל-עג'רמי,אחד הפרשנים הפלשתינים המקורבים לרשות הפלשתינית קבע במאמר שפרסם בעיתון "אל-איאם" היוצא לאור ברמאללה כי המפסידים העיקריים מהמהלך היזום של מחמוד עבאס הם ישראל, ארצות הברית וחמאס.
האמנם? המאבק הפלשתיני בזירת האו"ם רק החל. על-פי מקורות מדיניים בירושלים לפלשתינים יש בינתיים תמיכה רק של שש מדינות מתוך חמש עשרה החברות במועצת הביטחון. יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס פתח בקמפיין מדיני כדי להשיג את הרוב הדרוש אשר גם אם יושג, ייתקל בווטו אמריקני מוצק. התממשות תרחיש כזה תביא למהלך פלשתיני נוסף והוא פניה לעצרת הכללית של האו"ם שם צפוי לפלשתינים רוב להתקבל כמדינה לא חברה בארגון, דוגמת הוותיקן.
אולם המציאות בשטח היא שונה. הוויכוח הפנים פלשתיני על מידת התועלת במהלך שנקט בו מחמוד עבאס מתחיל עתה רק להתעצם ככל שהולכות ושוככות צהלות השמחה הראשונות של ההמונים. הויכוח הוא בתוך אש"ף עצמו ומחוצה לו ותנועת חמאס היא מובילת הביקורת בקרב האופוזיציה. בכירים באש"ף אומרים כי משמעות פנייתו של מחמוד עבאס למועצת הביטחון של האו"ם טומנת בחובה ויתור על ה"קווים האדומים" של הפלשתינים (ת'וואבת-בערבית) ובראשם בעיית הפליטים.
המבקרים את המהלך טוענים, בצדק, כי החלטות האו"ם הן "חסרות שיניים" וגם אם תחליט העצרת הכללית של האו"ם לקבל את פלשתין כמדינה לא חברה הרי שבשטח לא ישתנה שום דבר. בסופו של דבר כל ההחלטות עוברות לארכיון של האו"ם ושם הן מעלות אבק. נביל עמר, חבר הוועדה המרכזית של אש"ף ממבקריו של מחמוד עבאס מכנה את המהלך הפלשתיני בזירת האו"ם כ תרגיל ביחסי ציבור". הוא גורס כי על הפלשתינים בראש ובראשונה להשיג הסכמה פנימית רחבה ואחר כך לפעול ביחד עם מדינות ערב ומדינות העולם התומכות בעם הפלשתיני כדי לשנות את היסודות של התהליך המדיני ולהביא לכינוסה של ועידה בינלאומית.
הכעס הגובר כלפי מחמוד עבאס בתוך אש"ף נובע מכך שהוא לא התייעץ עם הפלגים השונים בארגון לפני שהגיש את הבקשה למועצת הביטחון של האו"ם. תנועת חמאס זועמת על מחמוד עבאס מכיוון שבנאומו באו"ם הוא לא הדגיש את כל האפשרויות העומדות בפני העם הפלשתיני ובראשן אפשרות ה"התנגדות והמאבק המזוין" בישראל. מבחינתה הוא ויתר על 80 אחוזים משטחה של פלשתין ההיסטורית כשביקש הכרה בינלאומית במדינת פלשתין בקווי 67.
בחמאס מצפים שמחמוד עבאס לא ישוב לשולחן המשא-ומתן עם ישראל ויתחיל בתהליך של אחדות פלשתינית פנימית והקמתו מחדש של אש"ף כדי שיכלול בתוכו את כל פלגי האופוזיציה הפלשתינית. בסופו של דבר קשה כעת לקבוע אם מדובר בהצלחה מדינית פלשתינית או כישלון,ללא ספק מדובר בתחנה נוספת במאבקם של הפלשתינים להקים מדינה עצמאית. מכיוון שהמהלך הפלשתיני הינו חד-צדדי וישראל וארצות הברית מתנגדות לו בתוקף הרי שסביר להניח שהוא יביא בטווח החודשים הקרובים לנסיגה במאמצי השלום ולא להאצתם.
בסופו של דבר ישראל היא ששולטת בשטחי יהודה ושומרון והרשות הפלשתינית תלויה בה בכל דבר. לישראל יש את הסמכות הביטחונית העליונה בשטחי הגדה והיא גם זו שמשפיעה על הכלכלה הפלשתינית. רמת חייהם של התושבים הפלשתינים ביהודה ושומרון תלויה לחלוטין בישראל והיא השתפרה ועלתה בתקופת ממשלת נתניהו. השמחה הפלשתינית והתשואות ברמאללה לנאומו של מחמוד עבאס עלולות להתפוגג בתוך כמה שבועות ולהיהפך לתחושות של תסכול מכיוון שבשטח לא יחול שום שינוי מהותי בחיי היום יום של הפלשתינים ביהודה ושומרון.
לתושבים הפלשתינים יש מודעות פוליטית גדולה והם יתחילו לשאול את עצמם ואת הנהגתם "מה נשתנה"? האמת ששום דבר לא השתנה ושום דבר גם לא עומד להשתנות בכל הקשור לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלשתינים לפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית ולפני הבחירות לכנסת בישראל.
