תגובת נתניהו על הגינוי הקולני לאישור הבנייה של 1,100 יחידות דיור בגילה היתה: "גילֹֹה היא לא התנחלות". תגובה משונה. על הסף זה נראה כהקרבה של כלל היישוב היהודי ביהודה, בשומרון, בבנימין והבקעה, כדי להציל את גילֹה. בפועל, במקום להסיר את המצור מעל גילֹה, מטיל נתניהו מצור על שילֹה, ומעמיד את גילֹה בתור. כי אליבא דתגובה זו, שילֹה, איתמר, קרית-ארבע וכלל היישוב היהודי הפורח בלב הארץ, אינם לגיטימיים. "הגנה" מפוקפקת זו אינה מקרה. היא נעשית בכוונת מכוון. שוב ושוב. מה עוד, שהפעם ראש הממשלה חוזר ומדקלם אותה תחת כל מיקרופון רענן, ואם כך, השקט בו היא מתקבלת, הוא רפש. להלן העובדות: כידוע, אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של מחוז ירושלים במשרד הפנים בשבוע האחרון של שנת תשע"א בנייה של כ-1,100 יחידות דיור במורדות הדרומיים של שכונת גילֹה. כצפוי, הפעילה ההודעה על האישור את הגינוי האוטומטי מכל מתעבי שיבת ציון באשר הם. התקשורת הישראלית, כצפוי, עשתה מזה עוד צונאמי, במסווה של דיווח חדשותי. כצפוי, גינו הילרי קלינטון, קתרין אשטון, רג'פ טאיפ ארדואן ונושאי כליו, פקידי אש"ף המרושתים היטב בגל"צ, ומקהלת שונאי ישראל מתוצרת בית, אלו המשומנים היטב בכספי הקרן לישראל חדשה. עד כאן אין שום הפתעה. הכל צפוי; ממש כמו שהשמש זורחת במזרח. אלא שהפתעה באה הפעם מכיוון הההגנה. בנימין נתניהו החליט לא לספוג את כל הרפש הזה, ושיגר את דוברו, מארק רגב, להשיב מנה אחת אפיים. מנה אחת אפיים? ובכן, זה נראה יותר כמו ירי לרגל של עצמנו. יותר מכך: ירי מתוכנן היטב. ואלו דבריו של מארק רגב: "גילֹה היא לא התנחלות או מאחז. היא שכונה בלב ליבה של ירושלים; בערך חמש דקות ממרכז העיר". "בכל תוכנית שלום שהונחה על השולחן בשמונה עשרה השנים האחרונות, גילֹה נשארה חלק בלתי נפרד מירושלים". וגם: "אישורי הבנייה אינם עומדים בסתירה לרצונה של ממשלת ישראל לקדם את השלום... ולכונן שלום המבוסס על שתי מדינות לשני העמים". לקינוח, הבהיר מארק רגב, כי אין מקום לדאגה: אישורי הבנייה שניתנו הם בגדר "תכנון ראשוני בלבד". כמובן שביציאה זו דיבר נתניהו מפיו של מארק רגב, ולא הייתה כאן שום התחלקות. אז ראשית, ולפני חשיפת כוונות וטקסט נסתר, יש להבין את הפשט בהודעה זו, וזה משמעו: א. גילֹה היא לא "התנחלות". גילֹה היא משהו "חוקי" ובר-קיימא. במשתמע, "התנחלות" היא - אליבא דנתניהו, דבר שאינו כזה: דבר ביסודו הוא לא חוקי ולא בר-קיימא. קוריוז נפשע וזמני. קוריוז שחי וקיים רק עד לאותו שרבוט מיוחל של ראש אש"ף ש"ישראל היא מדינה יהודית", ועד ל"אבטחת בטחונם" של תושבי נתניה וגבעתיים. ואז, לכשתתנוסס החתימה של אותו מכחיש שואה על נייר 80 גר', יטוהרו איתמר ואריאל וקרית ארבע ואלון מורה ושילה ומגרון וקדומים וקידה ובית"ר-עילית ועוד מאות "התנחלויות" מריבואות יהודיהן, מה שאין כן גילֹה. היא לא "התנחלות". ב. גילֹה קרובה למרכז ירושלים, ולכן מותר ליהודים לישב בה ולגור בה. במשתמע, אלקנה ואריאל וקרית ספר אינן 5 דקות ממרכז ירושלים, אז שם אין ליהודים מה לחפש. ג. בכל "תוכניות השלום" ב-18 השנים האחרונות, גילֹה נשארה מקום שב"הסדר שלום" יוכלו היהודים לחיות בו. יוצא אם כן, שאותן "תוכניות השלום" שנרקחו ב-18 השנים האחרונות חיות ובועטות. "תוכניות השלום" זה כידוע שם מכובס למיזמים לטיהור יש"ע מיהודים. תוכניות שבהקשר הנוכחי התחילו עם מעשה ביילין, פונדק והירשפלד באוסלו, לפני 18 שנה. כך מתברר, שאין לראש הממשלה שום כוונה להשתחרר מ"תהליך אוסלו". מקסימום, לכבס אותו לשם הרבה יותר מכובד: "תוכניות שלום ב-18 השנים האחרונות". ד. בהמשך הבלה-בלה מזומרר שוב "שלום המבוסס על שתי מדינות לשני העמים". כל חזרה על מנטרה זו סוגרת כריכה נוספת בבורג של תורת השלבים הסמולנית-ערבית. מיותר להדגיש: בניגוד למצע על פיו נבחר נתניהו; בניגוד לחוקת הליכוד, בניגוד להחלטות מוסדות הליכוד התקפות עד עצם היום הזה, ובניגוד לכל ההוויה של המחנה הלאומי שהעלה את נתניהו לשלטון, כשליח מטעמו. ה. כאמור, לקינוח, מבהיר הדובר של ראש הממשלה, בקריצה אופיינית, שבכלל, כל העסק לא רציני: הכל תכנון ראשוני בלבד; כמו שהוא אושר כך הוא יכול להימחק. הכל "כלאם פאדי". עם כל הגולים העצמיים האלו, נראה המענה מול המתקפה על אישור הבנייה בגילֹה, כהצבת סוס טרויאני של הפרקליטות הנוכחית מול תביעות יודנרייניזציה של "יש דין" ו"בצלם", ולא הגנת אמת. זה כמו לשלוח את עו"ד טליה ששון להגן בבג"ץ על בנייה ב'אש-קודש', או את עו"ד רונית לוין להשיב על תביעה לגזל כרמו של חקלאי יהודי בסוסיא על-ידי המינהל האזרחי, והעברתו לידי ערבי עלום. עם כזאת הגנה מי צריך אויבים?!