למה? - ככה!

המחלבה בעקבות פשיטת הממונה על ההגבלים העסקיים על משרדי תנובה מנקרת השאלה: מדוע לא לפני שנה, לפני 5, 10 שנים? הרי הממונה הנכבד לא נזקק לצוות חקירה מתוחכם או לטכנולוגיית ביון משוכללת, די היה לקפוץ למכולת הסמוכה ולקנות קוטג' לארוחת בוקר, כדי לגלות שמשהו במחירים קצת השתנה. יישר כח לממונה המוכשר שהתעורר מתרדמתו והצליח סוף סוף לגלות את מה שכל סטודנט ידע כבר מזמן, אבל למה רק עכשיו? תעלומה.

המחאה שנמעכה

במשך שנים דהרה מדינת ישראל בריצת אמוק מטורפת קדימה לתהום, לקראת קריסה חברתית. סוף סוף קומץ סטודנטים הצליח לגרום לה לעצור רגע ולשאול את עצמה: האם באמת היה זה רעיון כה מוצלח לדהור בששון קדימה מבלי לדעת לאן? - מהי תשובת המדינה? "כן", וממשיכה לרוץ... אבל למה?

לקצץ בשומן המת

תקציב השחיתות המסתמן הוא 50 מיליארד, תקציב הפרוטקשן לבעלי ההון מוערך בכ-80 מיליארד. משום מה בכל דור ודור מתעקשים אנו לקצץ אך ורק בבשר החי. למה?

חשיפת שחיתויות

לאחרונה פורסם שחושף שחיתות ברכבת הוחזר לעבודה. 7 שנים לקח להליך המשפטי כדי להפריך אחת לאחת את כל 53 תלונות השווא שנתפרו נגדו. ומה שכחנו: למה אף אחד לא נכנס לכלא? הרי הייתה כאן עבודת הכפשה משובחת, עשרות תלונות שהוכחו בבית משפט כשקרים לא הולכות ברגל. למה הפושעים לא נכנסים לכלא? למה הם לא משלמים פיצויי עתק אישיים מכיסם הפרטי? למה פסק דין כזה כה נדיר? למה בד"כ רוב חושפי השחיתויות מתאמללים? למה?

פוגעים ובורחים

בני טובים "נורמטיבים" ומפונקים בטוחים שהעולם שייך לצעירים, מתהוללים במועדוני חשפנות, יוצאים מבסוטים אל הכבישים, דוהרים, הורגים, בורחים. עורך דין בכיר הורג אם ובנה ובדיקת שכרות נערכת לו רק כאשר היא כבר לא רלוונטית. אך אל דאגה יש מי שידאג לפושעים המסכנים: הסניגוריה הציבורית שומרת בקנאות על ה"מארג העונשי"... רוצים תרגום? בשמחה: מארג עונשי הכוונה לנורמה, הסטנדרט, הסטטוס קוו, המצב הקיים, המשך ההפקרות כפי שהייתה עד כה. יופי של קבעון, אבל למה?

כל כך הרבה רעות חולות

גניבת מתכות, סחר בנשים, אלימות (נוער), דיור, יוקר המחיה, עושק, עבדות, שחיתות... הרשימה ארוכה ללא סוף ומפרנסת רבים. דבר אחד משותף לכל: תמיד הסטטוס קוו של ההפקרות מנצח. מדוע אנו כה אומללים, רופסים, חסרי אונים? איך יתכן שהאנושות הגיעה לירח אך אינה מסוגלת להתגבר על-אף בעיה חברתית? למה תמיד אנחנו נכשלים?

נו, למה?

למה? כי זה מה שאנחנו רוצים, טמבל! זה לא הכלכלה, זה הרצון! קשה אולי להאמין אך הרצל צדק: החיים והמוות ביד הרצון. יכולת זה אומנם חשוב, אך הרצון חשוב לא פחות. מכל ביליוני בני האדם הנמצאים על פני החלד, ואלפי הפרופסורים המומחים והגאונים הדגולים, איש אינו מצליח להעלות על דעתו שהאנושות היא כפי שהיא פשוט משום שכך היא רוצה. אין דרך מנומסת לומר זאת. העדר חייב להפסיק לפעות ולהתחיל לקלוט: המציאות נראית כפי שמוביליה רוצים מסיבה מאוד פשוטה, וזה לא מי יודע מה מסובך להבנה. האנושות כבר עמדה בהצלחה באתגרים מורכבים יותר: את מבנה ה-דנ"א הצליחו לפצח! הייתה פרופסורית שקיבלה פרס נובל על מחקר בריבוזום, רק תעלומה מסתורית אחת לא נתנה לה מנוח: מה פתאום רוצחים נמצאים בכלא...

לא יכולים או לא רוצים?

לו מובילי המדינה היו רוצים, האם הם לא היו יכולים לגלות את הניצול המונופוליסטי של תנובה מיד כשהחל? האם הם לא יכולים למגר חלק ניכר מתאונות הדרכים על-ידי אכיפה אפקטיבית וענישה חסרת פשרות על עבירות חמורות? האם הם לא יכולים לקסח את בעיית גניבת המתכות, הסחר בנשים, השחיתות, מכת האלימות, ההונאות ויתר הרעות החולות, פשוט על-ידי בקרה הדוקה, אכיפה אגרסיבית וענישה מכאיבה?... בוודאי, אבל הם לא מתביישים להתעקש בגלוי על "המארג העונשי" הכושל ואנחנו התרגלנו להמשיך ליילל. האם באמת כל כך קשה לפתור בעיות? אם גדולי האומה כל כך חסרי ישע, אני מוכן לעזור. הנה דוגמה: כך נפתור את בעיית קריסת משק העבודה והפיכתו לשוק עבדים. ההנהגה תמיד טוענת שאין מספיק פקחים, אם כך זה מה שיש לעשות: אם נניח יש רק 11 פקחים, דבר ראשון מפטרים 10. הפקח שנותר מביא פעם בשבוע בית עסק שעשק לפחות את אחד מעובדיו. העמדה מהירה לדין, חקיקת חוקים מתאימים, גזר דינו של המנכ"ל במקרה כזה יהיה: 1. רילוקיישן - מעבר דירה לאבו כביר לכמה שנים. 2. לכל עובד החזרת כל סכום העושק, פלוס ריבית והצמדה. 3. בנוסף בדיוק את אותו הסכום גם מכספו הפרטי של המנכ"ל כפיצוי. תוך ימים בודדים כל משק העבודה בישראל הופך מסדום ועמורה לגן עדן של צדיקים, באחריות.

העולם הוא מרובע

הדיון לעולם יהיה תקוע בתוך הקופסא של העברת תקציבים מפה לשם. הנושא של התרבות או הרצון של השלטון בכלל לא עולה על הדעת. המדינה על סף מלחמה איומה, אין שום בעיה לסכן אותה על-ידי קיצוץ תקציב הביטחון, ועדיין הס מלהזכיר הידוק החגורה על תנאי התפנוקים ונהנתנות הבכירים. אם חיכיתם לאישור אז קיבלתם, אני מרשה לומר בקול רם וברור: מובילי האומה אינם מצליחים להילחם נגד עצמם פשוט משום שהם אינם רוצים! מהי התייעלות? פיטורי מנהלים? קיצוץ בשכר ובתנאי ההוללות של שדרת הניהול? מה פתאום: פיטורי עשרות אלפי עובדים. משהו כאן מאוד מסריח בקפיטליזם הישראלי. תזכורת: במאמר הקודם שוחחנו על דמי החסות שישראל משלמת לאנשי ההון הלופתים אותה חזק בשני איברים צנועים. האם ידעתם שקפיטליזם משמעותו תשלום עשרות מיליארדים דמי חסות? את זה שכחו לספר לכם כשהיללו את הקפיטליזם...

אם תרצו

המילה "תרבות" מסובכת מדי בשבילכם להבנה? המילה "שיטה" יותר מדברת אליכם, אבל אין לכם מושג מה היא? אנסה להסביר זאת בצורה ברורה: האליטות משתפות פעולה ביניהן ודואגות שהמציאות תהיה נוחה ומתאימה לצרכים ולתפיסות שלהן מסיבה מאוד פשוטה: משום שכך הן רוצות! מעט מאמץ, וגם אתם תוכלו להבין. לא דרישה כל כך מוגזמת מן האנושות במאה ה- 21, עם כל הכבוד, ויש. איך בודקים רצון? אשמח להסביר ברצון: לא צריך הצהרה בשבועה, לא CT, לא MRI, לא פוליגרף ואפילו לא קולונוסקופיה. זה הרבה יותר פשוט: מתבוננים על ההתנהגות. מה שמישהו עושה - בד"כ זה סימן מובהק לכך שזה מה שהוא רוצה. אם המדינה מתעקשת משך שנים ארוכות על קו מסוים, ואף ממשיכה להתעקש לדבוק בו גם כשמאות אלפים יוצאים לרחובות, יכול להיות שזה מה שהיא רוצה. יש מבין? יופי.

מה לובש המלך?

לא יותר מדי. כולנו צבועים, כולנו משקרים לעצמנו. ועדת ריכוזיות, ועדת טרכטנברג, ועדת יונה, דיונים חברתיים מדן ועד להודעה חדשה, בכל המדיומים, בכל הרשתות, בכל השעות, ומה שכחנו? איש אינו מעלה על דעתו לומר: הכל כאן ישראבלוף. הכל עבודה בעיניים, הכל הצגות, הכל תדמית, הכל תרמית. המדינה יצרה את הבעיות, היא אוהבת אותן, היא רוצה אותן, היא מתעקשת עליהן, היא בשום אופן לא מוכנה לפתור אותן. כך אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו ולא מבינים למה תמיד הוא בורח... ישנם כל כך הרבה מומחים למחאה, אולי מישהו יסביר לי איך בדיוק אנחנו רוצים לשנות את המדינה, אם אנחנו לא רוצים לשנות אותה?... מנואל, אם במקרה אתה קורא, תוכל לתת את התשובה בתגובות.

כנופיית הדמוקרטיה והחוק המאורגן

מדוע, אם כן, מובילי המדינה כל כך רוצים להוביל אותה לעבר קריסה חברתית? יש לכך שתי אפשרויות: או שהם חבורת גלמים, או שהם כנופיית פושעים. מכיוון שמי שמטומטם כאן (וגם משלם על זה) זה אנחנו, אז לא נותרו הרבה אפשרויות. איש אינו מצליח לקום ולומר בקול רם: המנהיגים הם הפושעים! הם הביאו את המדינה למצבה בכוונה תחילה! זה לא נשמע טוב, לא מספיק אינטיליגנטי, לא מכובד, לא פוליטיקלי קורקט. זה נשמע מתלהם והמוני אז כולם מתביישים. המדינה רוצה להעביר את הכסף מן הציבור לעשירים כי המדינה זה הון-שלטון והיא רוצה את הכסף אצלה ואצל החברים שלה. לצורך כך היא צריכה לפרנס את מפלצת השחיתות שאמדנו אותה כאן בסד"ג של כ-130 מיליארד ש"ח בשנה, ואם נוסיף את אופי התנהגותה של המדינה (עמלות, הונאות, עושק, עבדות וכו') אפשר להעריך אותה בכ-200 מיליארד. העשירים המסכנים מתפוצצים מרוב כסף, אין להם ברירה אלא לחלק אותו לעצמם בין היתר בצורת משכורות מנופחות. למפלצת השחיתות יש תיאבון לא קטן אז חייבים לקצץ. מה לעשות? המצב קשה, אין ברירה, העניים חייבים להצטמצם...

מה המדינה רוצה?

למה יש מחאה? למה בכלל נאבקים? כי כל צד מושך לכיוון אחר. המוחים רוצים משהו, המדינה רוצה משהו אחר (אילולא הייתה רוצה משהו אחר לא היה מאבק). מה היא רוצה? את המשך המצב הקיים! המדינה הובילה למצב הקיים כי היא רצתה בכך, וכעת נאבקים בה כי היא רוצה להמשיך בו. מה כאן לא ברור? היכן בדיוק הסתבכתם? האנושות נמצאת בשלב האינפנטילי בכל הנגוע להבנת התרבות והחברה שלה, היא חייבת להתבגר! המושג רצון קולקטיבי, חייב להכנס ללכסיקון. גם המונח "תרבות השלטון" אינה מילה גסה כל כך. אין צורך לפחד ממנו. הנה דוגמה נוספת: האם האו"ם דואג לפלשתינים משום שמיטב המוחות של גדולי האנושות הגיעו למסקנה נחרצת שזהו הדבר העליון בחשיבותו כרגע לאנושות? לא ממש, הם עושים זאת כי זה מה שהם רוצים! כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על רצון. אז תתחילו לדבר. רוצים לקרוא לזה מדיניות? תקראו לזה איך שאתם רוצים, זה לא יהפוך את המציאות למשהו אחר. בשורה התחתונה חייבים להבין: חברה נראית כפי שהיא נראית כי כך מוביליה רוצים! אינטרסים - שמעתם על המושג? לא הומצא אתמול בבוקר על-ידי האקדמיה ללשון. אז היכן בדיוק הבעיה? מה לא ברור? למה כולם ממשיכים לשבור את הראש? למה?...