במדינה מתוקנת,
שלום שמחון היה מתפטר עוד היום מתפקידו כשר התמ"ת. במדינה מתוקנת,
אהוד ברק היה הולך הביתה מיד אחריו. במדינה מתוקנת, שמעון שטרית לא היה מעז להראות את פניו בזירה הציבורית. משום שאחרי שמקלפים את סבך התביעות סביב מינוי יו"ר הקרן הקיימת, מתגלה תמונה פשוטה: שלושת האישים הבכירים הללו - שני שרים בהווה ואחד בעבר - פעלו במחשכים ובמסתרים, בניגוד לחוקת מפלגתם ובניגוד לאינטרס הציבורי, כדי לקדם את האינטרסים האישיים והפוליטיים שלהם. על שמחון אפילו אומר בית המשפט, כי הוא שיקר בעדותו.
חוקת מפלגת העבודה מאוגוסט 2009 קבעה בבירור, כי מועמד המפלגה לתפקיד כגון יו"ר קק"ל ייבחר על-פי תקנון שהכנתו תחל בתוך שלושה חודשים. הגיע אפריל 2010 - חצי שנה לאחר אישור החוקה - ותקנות אין. אבל ברק רצה מאוד ששמחון יהיה יו"ר קק"ל, ולכן דאג להעביר אותו כמועמד יחיד - בלי שטויות ובלבולי מוח כמו בחירות. היו"ר היוצא
אפי שטנצלר וחברים אחרים במפלגה פנו לבית המשפט, ושם נקבע בפסק דין מוסכם שסוף סוף יהיה תקנון. אבל התקנון שגיבשו ברק וחבורתו איפשר להם שוב "לבחור" מועמד יחיד. בית המשפט התערב ופסל את התקנון.
מה עשו ברק ושמחון? ביום האחרון של הקונגרס הציוני הקודם, 17.6.2010, הכניסו בחשאי שינוי להסכם הקואליציוני מכוחו אמור היה שמחון להיבחר ליו"ר קק"ל. על-פי השינוי הזה, עליו חתם שטרית (להזכירכם: לשעבר שר המשפטים), תוכל הסיעה המשותפת עבודה-מרצ-ארצנו להציג מועמד משלה, אם מפלגת העבודה לא תעשה זאת. ומאחר שזה בדיוק היה המצב, התיימרה הסיעה להציע את - ניחשתם נכון: שמחון. על ההסכם הזה אומר השופט
אברהם יעקב דברים קשים: הוא נוגד את תקנת הציבור, נועד לעקוף את ההחלטה השיפוטית בנוגע להליך הבחירות, אינו עומד בחובות ההגינות השלטונית ותום הלב של מפלגה פוליטית, ולכן הוא בטל ומבוטל.
אגב אורחא מציין יעקב, כי מעורבותו של שמחון במו"מ על ההסכם החדש הייתה
ניגוד עניינים מובנה וישיר, כי היה לו אינטרס אישי מובהק מאין כמותו בתוצאות המו"מ. מבחינה פורמלית שמחון היה מכוסה, כי קיבל הרשאה מברק לנהל את המו"מ. אבל את יעקב זה ממש לא משכנע: ניגוד העניינים של שמחון - כאמור, בברכתו של ברק - מהווה עילה נוספת לפסילת ההסכם.
ההתנהגות השערורייתית של שמחון ושטרית (במישרין) וברק (בעקיפין) לא הסתיימה כאן. שמחון, שטרית ומפלגת העבודה הסתירו את ההסכם מבית המשפט, שכבר היה שקוע עד צוואר בסוגיית בחירת יו"ר קק"ל. שמחון טען בעדותו בבית המשפט, כי שמע לראשונה על ההסכם רק יומיים לאחר חתימתו, אך יעקב קובע - בלשון משפטית מדודה - כי שר בישראל שיקר בעדותו:
"אין בידי לקבל טענה זו. שמחון היה בכל עת ראש צוות ניהול המו"מ ושטרית לא היה אלא עוזרו. אין זה מתקבל על הדעת כי ראש צוות המו"מ, אשר לא במקרה הינו גם מועמד פוטנציאלי לתפקיד, לא היה מעורב בהליך המו"מ אשר הוביל בסופו של דבר לחתימה על הסכם המאפשר לו להיבחר בדרך אחרת, עוקפת בחירות במוסדות המפלגה - היא שולחתו".
אפשר לסיים בדבריו של יעקב: "מפלגת העבודה צריכה הייתה, בכל עת מאז כינון חוקתה ובמיוחד לאור פסק הדין המוסכם, להתקין תקנון בחירות ולפעול על פיו. תחת זאת, דומה כי המפלגה עשתה כל אשר לאל ידה על-מנת להימנע מקיום בחירות חופשיות ודמוקרטיות לתפקיד, תוך שהיא מסכלת במו ידיה את האפשרות להביא לבחירתו של המועמד עוד במהלך הקונגרס [הציוני] הל"ו, בהתאם להוראות פסק הדין המוסכם. חלק קידום גיבוש התקנון וקידום מהלך בחירות תקין, ריכזו נציגי המפלגה מאמציהם ביצירת נתיב מילוט שיאפשר לשר שמחון להיבחר לתפקיד המיוחל, הפעם לא כמועמד מפלגת העבודה, אלא כנציג עצמאי מטעם הסיעה המשותפת".
ברק ושמחון כבר אינם במפלגת העבודה, אבל הם עדיין חברים בממשלת ישראל. מי שמתנהג בצורה נכלולית שכזאת ופועל בחדרי-חדרים נגד פסק דין, ובמיוחד מי שמשקר בעדותו בבית המשפט - אסור לו להמשיך לשבת סביב שולחן הממשלה.