מה שרואים מארה"ב, לא רואים מכאן

חזרתי השבוע מביקור משפחתי בארה"ב ומצאתי את עצמי הפעם עסוק שם מאוד בהרגעה של קרוביי, מכריי וידידיי ביחס לדאגתם הרבה למדינת ישראל ולעתידה במזרח התיכון הסוער בכלל, ולעתיד המתקפה הדיפלומטית הפלשתינית בפרט. מעיון בתקשורת הכתובה שם, ומצפייה בתקשורת האלקטרונית, הבנתי מיד מנין הדאגה הזו. התקשורת שם פשוט מנפחת ומעוותת את החדשות כיד הדמיון והסובייקטיביות השמאלנית הידועה לשימצה, המנחה את רוב אנשי התקשורת שם והמסתמכת בחלקה על התקשורת הישראלית. לדידה של כנופייה תקשורתית זו, מסתבר שאין בעיות בעולם הרחב מלבד אלו שעושה מדינת ישראל (כמו הקמת שכונה נוספת בגילה), וכל הבעיות במזרח התיכון, מאירן ועד מצרים, סוריה וטורקיה, ואפילו אפגניסטן ופקיסטן - ייפתרו אם רק העקשן הזה, בנימין נתניהו, "יעשה שלום" ויפסיק לשלוט ביהודה ובשומרון ולדכא את הפלשתינים. באחת מטיסותיי פגשתי בעיתונאי מהסוג עליו אני מדבר, שרדידותו וחוסר הידע שלו היו ממש מזעזעים, וכל ניסיון להביא בפניו עובדות נדחה בטענה שאני "מסלף את העובדות" (עובדות שלא היה מודע לקיומן מלכתחילה, כגון: "אל תספר לי כי לפלשתינים מעולם לא הייתה מדינה") ושאני כמובן "לא אובייקטיבי", ו"שזה לא יכול להיות" וכולי וכולי. התייאשתי מהר מלהסביר הוויות עולם למי שסיים B.A במדעי המדינה לפני שלושים שנה. ואינני יודע אם מאמציי להסביר את המצב למכריי ולבני-משפחתי נשאו פרי, כי היו ביניהם שאמרו לי שוב ושוב: "אתה בטוח שאתה בכלל לא מפחד?", או: "לא ייתכן שאתה בכלל לא מודאג". "אתה בטוח שאתה לא מדחיק את הסכנות?". אבל... דברים דומים שמעתי לתדהמתי מחברים ישראלים הנמצאים שנים רבות בארה"ב. הסתבר לי שהם מינויים בעיתון הארץ או בידיעות אחרונות. ניסיתי לשכנע את כל בני-שיחי שאנחנו הכוח הצבאי החזק ביותר באזור, שאנחנו אפילו משמשים כעורף לוגיסטי לכוחות האמריקניים בעירק ובאפגניסטן, שאנחנו לא שמים קצוץ לעבר ארדואן ואיומיו הילדותיים. הראיתי להם את העובדות שאנחנו נחשבים לאחת הכלכלות היציבות והמשגשגות בעולם המערבי. סיפרתי להם על הישגי ההייטק הישראלי, על היותנו מעצמת טילים ולוויינים, על החקלאות המתקדמת בעולם ועל היחסים הקרובים והמיוחדים שלנו עם סין והודו. לדעתי, הם שמעו זאת בפעם הראשונה. הסברתי להם שוב שאנחנו בן-הברית היחיד והאמיתי של ארה"ב, הזקוקה לנו לא פחות משאנחנו זקוקים לתמיכתה (ושנשיאה רק לאחרונה התחיל להבין זאת...), ועזבתי אותם קצת מבולבלים ומשתאים לנוכח ה"גילויים המדהימים הללו", כאשר אישית הם אולי קצת יותר רגועים. המעניין ביותר הוא שבפגישות אקראיות עם אמריקנים שאינם יהודים, גיליתי הרבה יותר הבנה למתרחש במזרח התיכון, עם תמיכה ברורה במדינת ישראל ושלילה מוחלטת של הפלשתינים (ושל מדיניות אובמה באזורנו). מדוע?... כנראה שהם לא נמנים עם מינויי הארץ או עם קוראי ידיעות אחרונות ולא צופים בפרשני ערוץ 2.