ב-23 בספטמבר הגיש יו"ר הרש"פ,
מחמוד עבאס, למזכ"ל האו"ם בקשה לקבל את פלשתין כמדינה חברה באו"ם. ארה"ב צפויה להטיל וטו בעת הצבעה על ההחלטה במועה"ב. בהנחה שמועצת הביטחון תדחה את הבקשה קיימות שתי חלופות עיקריות: החלופה הראשונה: פנייה לעצרת הכללית של האו"ם - עקיפת הווטו האמריקני במועצת הביטחון באמצעות החלטה 377 מנובמבר 1950, הידועה בשם "מתאחדים למען השלום", כדי להשיג החלטה שתוקפה זהה לזו של מועצת הביטחון. אפשרות אחרת: פנייה חדשה ומופחתת לעצרת הכללית, להשיג הכרה בפלשתין כמדינה משקיפה שאינה חברה, דוגמת הוותיקן.
החלופה השנייה היא פירוק הרש"פ ומסירת סמכויותיה לידי ישראל. השר לשעבר סופיאן אבו זאידה, טען כי כאשר הפלשתינים מזכירים את פירוק הרש"פ "אין מדובר באיום ריק מתוכן, אלא באופציה מעשית מאוד.".
בטווח המיידי רשמה הרש"פ ניצחונות מוכחים. יו"ר הרש"פ הצליח לדחוק את ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו למצב בו קיבל עקרונית את פתרון שתי המדינות ואת גבולות אושוויץ 67. כמו-כן ראש ממשלת ישראל נאלץ להתעמת עם נשיא ארה"ב
ברק אובמה. יו"ר הרש"פ הצליח להעלות לראש סדר היום העולמי את הנושא הפלשתיני ובעקבות זאת העלו האירופים הצעות מדיניות. נציגי הקוורטט הציעו יוזמה מדינית. כדי לבצע אותה תכנס הרביעייה ועידה בינלאומית במוסקבה. כמו-כן תתכנס ועידה של המדינות התורמות כדי לסייע לרש"פ. הקוורטט יפעל לתמוך בפלשתינים במאמציהם להשיג מדינה.
בתגובה להצעת הקוורטט בחר עבאס לקרוא תגר על ישראל, על ארה"ב ועל הקוורטט, בדחייתו את היוזמה, ובאמרו כי לא יתייחס ליוזמות שלא יכללו את הפסקת ההתנחלויות. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, שדרג את מעמדו ורוכב על גל של אהדה בינלאומית. הוא מתקבל בשטחי הרש"פ כגיבור לאומי.
יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אמר: "כאשר נוכר כמדינה נהיה מדינה תחת כיבוש. מנקודת מבטה של ישראל יש מחלוקת בנוגע לאדמות הפלשתיניות, אך כאשר נהיה מדינה תחת כיבוש לא תהיה מחלוקת בדומה למצבן של האדמות בסיני, ברמת הגולן, בלבנון ובירדן. יועץ הנציבות ליחסים בינלאומיים בפת"ח, נביל רמלאוי, כתב: "יאושרו מחדש החלטות קודמות של האו"ם והאדמה הפלשתינית תהפוך לאדמת מדינה פלשתינית כבושה שחובה לשחררה ולאפשר לעם הפלשתיני לממש את זכותו להגדרה עצמית". חבר הוועה"פ של אש"ף, צאא'ב עריקאת, אמר כי יותר משמונת אלפים אסירים פלשתינים בבתי הכלא של הכיבוש ייחשבו שבויי מלחמה.
נסיגה ישראלית מיהודה ושומרון והבקעה - צאא'ב עריקאת טוען כי ההכרה בפלשתין תיצור תחייב נסיגה ישראלית מהשטחים לפי לוח זמנים מוגדר באמצעות מו"מ.
פלשתין תוכר כמדינה כבושה ותקבל סיוע ותוכל לכרות בריתות צבאיות - מחמוד עבאס אמר כי השגת מעמד של מדינה שאינה חברה בעצרת הכללית של האו"ם, בדומה לוותיקן, תקנה לה את הזכות לכרות בריתות צבאיות עם כל מדינה בעולם.
פלשתין תוכר כשחקן מפתח במוסדות האו"ם - ההישג החשוב ביותר מבחינת הפלשתינים הוא יכולתם להיות חלק ממוסדות האו"ם, דבר שיקנה להם בין היתר את הזכות לנקוט צעדים משפטיים נגד ישראל ולדרוש את התערבות האו"ם בפתרון בעיות. למשל: בית הדין הפלילי הבינלאומי, המשטרה הבינלאומית והמשטרות המסונפות לה, בית הדין הבינלאומי, בית הדין לחוקי הים ובית הדין הבינלאומי למסחר.
זכות השיבה - בעל הטור ביומון אל-איאם, האני חביב, הסביר כי זכות השיבה אינה קשורה לשטחי המדינה הפלשתינית בגבולות 1967: "יש כאלה המודאגים מכך שההכרה במדינה הפלשתינית תהווה מכשול בפני הבטחת זכות השיבה של הפלשתינים, וזאת מכיוון שהם מקבלים את הטענה הישראלית, שזכות השיבה פירושה שיבה לשטחי המדינה הפלשתינית. ואולם, החלטה 194 של האו"ם מורה על שיבת הפליטים הפלשתינים לבתיהם ורכושם, ולכן, קיומה של מדינה פלשתינית תביא לביסוס הזכות הזאת ולהדגשתה."
לנוכח כל האיומים הנ"ל המתגבשים מול מדינת ישראל בזירה המדינית, וההיערכות המחודשת בזירה הצבאית הטעונה במזרח התיכון החדש, בצל נפילת המשטרים המושחתים והשתלטות איסלמיזם רדיקלי על מדינות במרחב, נראה כי הצגת "תג מחיר" כאיום המרכזי הניצב לפתחנו, הינה משגה אסטרטגי חמור מאין כמוהו בהיותו הסטת תשומת הלב הציבורית והסחת דעתו מהאיום האמיתי ומהאויב האמיתי והוא: לאומנות ערבית ואיסלאם רדיקלי.
פעילות "תג מחיר" איננה אלא תגובה מסלימה ומתעצמת כנגד האיום הערבי איסלמיסטי לאומני. הצעירים הנלחמים כנגד ערבים לאומנים בשטח עצמו ממש, אינם חולי, אלא להפך: תגובה בריאה של נוער וצעירים שרחוקים מן השקר של התקשורת הישראלית והרודנות השמאלנית יותר מכל ציבור אחר בישראל.
פעמים רבות יזמו ואף נקראו אנשי שב"כ ואנשי זרועות הביטחון לשיחות עם מנהיגים רוחניים וקהילתיים של המתיישבים החלוצים ביהודה שומרון ועזה. בשיחות אלה הוצעו לאנשי השב"כ וזרועות הביטחון הצעות יעילות ומאוזנות היטב מבחינת השמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. ההצעות הללו כולן נדחו על הסף, ומבטאות את ההתנשאות והיהירות המאפיינת אליטה שלטונית כושלת שלקחי אוסלו והמרד האיסלאמיסטי במרחב הים תיכוני אינם מעניינים אותה.
לא זאת בלבד, אלא שמפקדים בכירים בצבא ובזרועות הביטחון משקרים ושיקרו ביודעין למנהיגות המתיישבים, בנושאים שאין הדעת סובלתן, כגון: הצגת גירוש תושבי מגרון כפעילות לילית מבצעית מונעת פח"ע, הגדרת פיגוע רצחני באשר פלמר ובנו יהונתן כתאונת דרכים, ויישום מדיניות אכיפה משטרתית וצבאית שיטתית מפלה לרעה כלפי המתיישבים החלוצים ביש"ע.
אני מבקש להציב תמרור אזהרה מאוד חריף כלפי רשויות השלטון, האכיפה וזרועות הביטחון, ובמיוחד כלפי השב"כ והאגף היהודי שבו. אני מבקש להתריע בפני משטרת ישראל שהקימה כעת יחידה מיוחדת בטיפול ב"תג מחיר" ביחב"ל. אני מבקש לעורר את הרמטכ"ל ומפקדי חטיבות בנימין והשומרון ויהודה. אני מבקש לעורר את ראש ממשלת ישראל ושריו, ואת הרבנים הראשיים לישראל ואת כל התומכים במהלכים שמשמעותם הקרדינלית הינה לדחוק את המתיישבים שמעבר לקו הירוק לפינה מסוכנת והרת אסון לכולנו. הערבים שונאי ישראל שמחים בראותם את המשגה הנוראי הזה המלבה שנאת אחים ומפורר את החברה הישראלית.
האסון בתמצית חריפה, הינו שנוער הגבעות צודק. האמת שהוא מייצג היא אמת של תורה ואמת של חיים. הנוער הזה תובע את עלבונה של התורה ושל עם ישראל הנמצא בסכנה קיומית ממשית ומתעצמת. הנוער הזה בא מקרבו ומסלתו ושמנו של ציבור חרדי לאומי רב עוצמה ורב פעלים. ממילא קיים הציבור החרדי שגם הוא מזה דורות תובע את עלבונה של התורה ואת עלבונו של ציבור חרדי שגם הוא רב עוצמה ורב פעלים. חבירת היסודות הרדיקליים החשים מאויימים ומגורשים ומופלים לרעה, ולאלצם לצאת למלחמה חזיתית כנגד אנרכיסטים שמאלנים ואליטות שמאלניות רדיקליות וזרועותיהן החוקיות-הבלתי חוקיות בעליל, הינה פתח למלחמת אזרחים שתשרת את האינטרסים של שונאינו מבית ומחוץ, ועשויה לחסל את מדינת ישראל בתצורתה הנוכחית.
זו אזהרה חמורה מפני מלחמת אזרחים בפתח. בל יהין איש להעלות על דעתו שתגובה מתונה וממלכתית אפשרית, לאחר גירוש גוש קטיף, פוגרום עמונה, גירוש מיגרון, הקפאת בניה, מדיניות אכיפה מפלה לרעה כלפי יהודים, ורדיפה מתמשכת של ציבור המונה כעת 650,000 נפש מעבר לקו הירוק, ומעל 300,000 נפש בהתיישבות החלוצית ביהודה ושומרון וגוש עציון. התגרות בכפיר אריות פצוע ובדוב שכול הינה תוצאה הידועה מראש.
אני גאה להשתייך לציבור המתיישבים החלוצי מזה עשרות שנים. יותר מכך, הריני משתייך למנהיגות הממלכתית והדוגלת בשילוב הצדק עם חכמה. אך לקול הזה המתון והממלכתי מצטברת ונוצרת התנגדות רחבת היקף, ולה טענות מוצדקות ומוכחות. גוברת והולכת המגמה של קריאת תגר על המדינה ועל מוסדותיה. גוברת והולכת תחושת הרדיפה והסכנה בקרב ציבור גדול, שברובו ככולו הינו בוגר יחידות מיוחדות, יחידות לוחמות, והמשתייך לצמרת ההנהגה האזרחית והביטחונית. מגמתו של השמאל הרדיקלי הישראלי ושל הימין השפוף לאלץ את הציבור הזה לפנות כנגד המדינה הינו הרה אסון לאומי. זה יהיה סופנו הודאי.
הרפו מהנוער שלנו. הרפו מנוער הגבעות. הזמינו את צמרת ההנהגה של המתיישבים החלוצים לדיאלוג אמיתי וליצירת מסמך הבנות מקיף וממלכתי. הנוער הזה שאתם רודפים, הוא בעצם הצאצאים ממשיכי הדרך שלנו. אלה הם טובי הבנים של המתיישבים החלוצים הממלכתיים ביותר. הנוער הזה איננו עברייני, אינו נוגע בסמים, אינו מכור לזנות ולמשחקי מחשב. זהו נוער מעולה, ברובו תלמידי חכמים צעירים וחריפי שכל. זהו נוער מעולה שבמעולים. בעצם הוא נוער העילית של העם היהודי בארץ ובתפוצות. אתם חייבים לרתום אותו ואת אבותיו ואימהותיו ללכידות לאומית מהודקת ונחושה כנגד האויב האמיתי: הפלשתינים שלוחי הלאומנות הערבית והאיסלאם הרדיקלי.