המתמחים: אין גבול לדרישות

אין מחלוקת על כך ששכר הרופאים צריך לעלות. עיון בטבלת השכר שנחתמה עוד בסוף אוגוסט בין האוצר לבין יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן מעלה ששכר הרופאים עלה באופן משמעותי. וגם שכר המתמחים. כך למשל, מתמחה במקצועות שאינם במצוקה המבצע שש תורנויות בחודש, עשוי להרוויח כ-20,500 שקל בחודש במרכז, 29 אחוזים יותר ממשכורתו הנוכחית. בפריפריה, לעומת זאת, אותו מתמחה כבר ירוויח כ-24,500 שקל. השכר עולה ביחס למקצועות הנמצאים במצוקה ועוד יותר במקצועות הנמצאים במצוקה אקוטית, עד לכמעט 30,000 שקל למתמחה בפריפריה - למעלה מ-50 אחוזים יותר מהשכר הנוכחי. לא רע. משמעויות השכר נטחנו עד דק בשיח הציבורי. אני מבקש להצביע על נקודה שלא ממש נדונה. אפשר להקביל את מעמד המתמחים ברפואה למעמד הדוקטורנטים במדעי הרוח והחברה. קבלת תואר הד"ר לרפואה מקבילה למ"א במדעים הללו. רק עם קבלת תעודה נכנסים הרופאים באופן מלא לקהילייה המדעית, ממש כמו ד"ר לפילוסופיה אצל מקביליהם. כל מי שכתב דוקטורט במדעי הרוח או החברה יודע עד כמה קשה הדבר, עד כמה אין באמת הדרכה צמודה. פעמים רבות הדוקטורנט מתפלל רק שהמנחה לא יפריע. מדובר בתהליך חניכה אישי, אינטימי, מסע אינטלקטואלי פרטי שבא על חשבון חיים שלמים, לעתים עשרים שעות ביממה. אין כמעט מצב של מנטור, מורה גדול או סביבה מפרה באקדמיה המעשירה את הדוקטורנט, מתקנת ומגיבה בזמן אמת ומכשירה אותו לעומק במקצוע שאליו הוא נושא את פניו. כמו-כן, אין כמעט תגמול או תיגמול לעבודה העצומה, בטח שאין משכורת. לעתים מקבלים מלגה, אבל גם המלגות השמנות מתנות את קבלתן באי-עבודה נוספת ולאחר הרעש מדובר על-פי רוב בשווה ערך למשכורת מינימום במשק. בסוף המסע הארוך שפעמים רבות אורך כעשר שנים ומעלה (מהתואר הראשון עד לשלישי) לא ממתינה משרת מרצה או עבודה אחרת; מדעי הרוח לא זוכים ליוקרה רבה במשק. כעת נשווה זאת עם המתמחים ברפואה ונגלה שיחסית לעמיתיהם מדובר בתנאי לוקסוס דמיוניים. ארבע-חמש שנים בסביבת עבודה תומכת, מכינה, מאצילה סמכויות, המכשירה את המתמחה בדיוק לעבודה שיעסוק בה כל חייו המקצועיים. אומנם פעמים רבות הם עובדים לבד, אבל לפחות יש ממי ללמוד בפועל ויש מי שיתקן אותם - כמו שוליות האוּמנים של פעם. בניגוד לדוקטורנטים במדעי הרוח שפעמים רבות משלמים בעצמם על לימודיהם ועל רצונם בתואר הנכסף (לא כולם מקבלים מלגה או יכולים להסתפק בשכר מינימום בלבד), הרי שהמתמחים ברפואה מקבלים על התמחותם משכורת טובה לאין שיעור יחסית לדוקטורנטים. גם לומדים, גם זוכים בהכשרה והדרכה וגם מקבלים על כך משכורת. וכל זה מצטמצם לזמן קצר יחסית - ארבע עד חמש שנים, שבמהלכן הם עובדים קשה מאוד, אבל לאחריו משכורתם עולה פלאים - מ-25,500 למקצועות שאינם במצוקה במרכז ועד לכ-42,000 למקצועות במצוקה אקוטית בפריפריה. וזה לרופא מומחה צעיר מתחיל, המבצע שלוש כוננויות, שתי תורנויות מלאות ושתי תורנויות מקוצרות. ועוד לא דיברנו באפשרות להרוויח ברפואה הפרטית. ובעצם זה העניין - שלא כדוקטורנטים במדעי הרוח והחברה, המתמחים ברפואה רואים את האור בקצה המנהרה; יש תכלית לפעולתם. בסופה של ההתמחות מחכה משרה ודאית עם משכורת מצוינת שרק תעלה עם השנים. ולא רק משרה מחכה; בעיקר יש להם מה שכמעט אין לאף אחד אחר במשק: ודאות תעסוקתית וביטחון שלא יפוטרו עד צאתם לפנסיה (כמעט שלא מפטרים רופאים. רק במקרים נדירים מאוד). החשבון הוא שכדאי "לקרוע את עצמך" מספר שנים מועט כדי לקבל מה שמניתי לעיל. נדמה לי שכל דוקטורנט במדעי הרוח או החברה היה חותם בשתי ידיים על תנאי שכר מצוינים כאלה. אז מה הסיפור? על מה הם מתלוננים?