אבן קטלנית
לא סוד הוא שאנשי יהודה ושומרון נתונים תחת מטר אבנים יומיומי על רכביהם. למרבה הצער הדבר הפך לשיגרה, מבלי לזכות לתשומת לב המשטרה וכלי התקשורת. רק כאשר התופעה הפוכה, ויהודים בשטחים מיידים אבנים בערבים - בחינת אדם נשך כלב - הידיעה זוכה לסנסנציה תקשורתית ולרייטינג גבוה.
יידוי האבנים על יהודים מדוּוח בעיתונות, ומעורר עניין ציבורי, רק כאשר הוא קטלני ופוגע בחיי אדם. כך היה, למשל, במהומות אוקטובר הנודעות באום-אל-פאחם, וכך הפעם, כאשר האבן בפיגוע לאומני גרמה למותם של אב ובנו מקריית ארבע. השאלה היא, מדוע המשטרה לא מונעת את התופעה ומטפלת בה, לפחות באותה רצינות, כאשר הערבים הם הנפגעים. האם היא מחכה, חלילה, לתזכורת הבאה שאבן מסוגלת להרוג? די לאדישות!
איפה שבועת הרופאים?
התנהגות הרופאים המתמחים, המאיימים בהתפטרות, אומרת דרשני. היא מבטאת התנהגות אנרכיסטית. אחת מן השתיים: או שעליהם לקבל את ההסכם שנחתם עם ההסתדרות הרפואית, שלה הם כפופים כנציגות מקצועית. אם הם אינם מרוצים מההסכם, האפשרות הדמוקרטית היחידה היא לבחור בהנהגה אחרת שתייצג אותם בבוא יום פקודה בבחירות הבאות. ועד אז שיפסיקו להתעמר בחולים האומללים ולפעול (או להתפטר קולקטיבית) על גבם. היכן האחריות הציבורית, שעליה הם אמוּנים, על-פי שבועת הרופאים המפורסמת?
מה עם בתי הכנסת?
הציבור הזדעזע מהצתת המסגד בכפר טובא, וכלי התקשורת העלו את הנושא לראש הכותרות ודנו בו בהרחבה. היו עיתונאים שֶאף הגדילו לעשות וכינו את המעשה כטרור יהודי, למרות שלא היו נפגעים בנפש. למרבה הצער, הצתת בתי כנסת, כמו גם השחתת בתי קברות יהודיים על-ידי ערבים, היא תופעה נפוצה בהרבה משריפת מסגדים, ולמרות זאת היא בקושי זוכה לאִזכור בעיתונות, אם בכלל. האם מוסדות הדת שלנו אינם ראויים לפחות, אם לא יותר, לאותו מינימום של כבוד שזוכים לו המסגדים (והכנסיות)? ובא לציון גואל.
פרדוקס קניוק
הפרדת הלאום מהדת? ביהדות אין חיה כזאת. ויורם קניוק הוא ההוכחה. גם אם במרשם האוכלוסין נרשם כחסר דת, הרי הדבר חסר כל משמעות מעשית. עובדה, הוא נהנה מהרישום כיהודי בסעיף הלאום, רק בזכות היותו יהודי על-פי ההלכה, שכן אימו יהודייה.
לעומת זאת, בתו ונכדותיו, שאימותיהן נוצריות, אינן נהנות מפריווילגיה זאת, ומבחינה הלכתית רשומות גם בסעיף הלאום כנוצריות לכל דבר. דהיינו, הלאום נקבע על-פי ההלכה היהודית.
וכבר אמר מי שאמר, כשם שלא תוכל לשנות את חוקי הטבע, כך לא תוכל לשנות את יהדותך מבחינה גנטית, על-פי חוקי הדת. שמתם לב אפוא לפרדוכס שטומנת בחובה הפרדת הדת מהלאום על-פי הסופר קניוק?
האקדמיה לשירה?
האם הצבא הוא אקדמיה למוזיקה? לפחות כך נראה לפי מג"ד עוזי קליגר, שהדיח צוערים דתיים מקורס קצינים, בגלל סירובם לשמוע שירת נשים. אז מה אם הצבא הפסיד קצינים מעולים? הצבא - אליבא המג"ד - צועד על השירה, ולא על הקצונה הבכירה, שתלמידי ישיבות ההסדר תופסים בה נתח נכבד.
האם לא היה פשוט יותר אילו אותו מג"ד, במקום לחייב את הצוערים לשמוע שירת נשים - בניגוד למצפונם הדתי ולתקנון צה"ל, המאפשר חופש דת - היה מכריז לפני הטקס כי מי שאינו יכול לשמוע זמרות, מסיבות דתיות, רשאי לפרוש. ואז זו הייתה מתפרשת כהתחשבות בחיילים הדתיים, מבלי לפגוע אישית בכבוד הזמרות, שהיו מקבלות את פרישתם בהבנה על-רקע הלכתי. עם כל הכבוד, האם לא ראוי שהמג"ד ועמיתיו יעברו קורס מזורז בנושאי דת והלכה?
איפה הפסיכיאטרים?
העובדה שבכרוניקת הרצח היומיומית, למרבה הצער, אנו נחשפים מפעם לפעם לרוצחים המעורערים בנפשם, אומרת דרשני. השאלה היא, היכן הפסיכיאטרים שלהם? כיצד הם משחררים לחופשי חולי נפש המסוכנים למשפחתם ולציבור? מדוע המטופלים אינם מאושפזים במוסדות סגורים? או אולי הפסיכיאטרים לוקים באבחנתם המקצועית, ואינם מאבחנים את מידת מסוכנותם של מטופליהם, דבר שצריך להדליק נורה אדומה בקרב אנשי המקצוע.
יתר על כן, לא כל אדם המעורער בנפשו, או חולה נפש, אינו אחראי למעשיו או בלתי כשיר לעמוד לדין. גם אם מחלת נפש מהווה עילת הגנה הנפוצה ביותר על רוצחים, ראוי לדעת כי המרחק בין הפרעות נפשיות לחוסר שליטה עצמית על המעשים הוא רחוק ביותר.
משום כך, יש לשלוח למאסר גם רוצחים חולי נפש, ולהעניק להם טיפול פסיכולוגי או רפואי במסגרת בית הכלא, כדין כל חולה אחר.
פורת לא לבד
העיתונאי חנוך באום העלה על נס את דמותו של ח"כ
חנן פורת ז"ל, כמי שהיה גיבור נעוריו. בין היתר הביע את התפעלותו מספר המכתבים, הדן בנושאי אמונה, שפרסם המנוח לענת, נערה חילונית דמיונית. דאום שואל: איפה יש עוד רבנים כאלה?
יש לי אפוא חדשות בשבילו. פורת לא לבד. אולי לא בדיוק רב, אולם המחנך שומר המצוות, חגי בן ארצי, (כן, אחיה של הגברת הראשונה
שרה נתניהו) פירסם את הספר "מכתבים לטליה", שאף הוא עניינו חליפת מכתבים, בשאלות אמונה, בין קצין דתי, שנפל בקרב, לנערה חילונית. אולם בעוד ענת היא דמות וירטואלית, טליה היא דמות ריאלית, שאכן הייתה בקשרי התכתבות עם הקצין. האם ספרו של פורת שימש מודל למפקד? לעורך בן ארצי הפתרונים.