למרות מצבו הקשה של הנשיא ברק אובמה, בעיקר בגלל המשבר הכלכלי ההולך ומאמיר, הוא מצליח לצבור לעצמו נקודות רבות במלחמה בטרור. חיסולו של איש-הדת ופעיל הטרור אנואר אל-עוואלקי בוצע הודות לשיתוף פעולה מקיף בין ארגוני הביון (שיתוף אשר לא היה קיים באירועי ה-11 בספטמבר) אשר אספו כל פרט מידע, ולא פחדו להמשיך ולנסות עד שהדג השמן יילכד ברשת.
ההישג נזקף בראש ובראשונה לזכותו של הנשיא ברק אובמה, שכן החיסול הזה התבצע במשמרת שלו. והוא מהווה מעין המשך לחיסולו של מייסד תנועת "אל-קאעידה" אוסמה בן-לאדן, אשר אל-עוואלקי היה אחד ממעריציו הנלהבים.
בספטמבר 2009 חיסלה יחידת העילית "אריות הים" את סלאח אל-נבאחן אשר נורה למוות בסומליה. נבאחן היה אחראי בין-השאר לשני הפיגועים הקטלניים בשגרירויות האמריקניות בדר אל-סאלם בירת טנזניה, ובניירובי בירת קניה ב-1998, וכן לפיגוע שנעשה במומבסה שבקניה ב-2002.
הצלחות אלו ממתיקות במעט את הכשלונות היחסיים של ממשל אובמה בהתוויית מדיניות-חוץ מחד-גיסא, ובפתרון המשבר הכלכלי מאידך-גיסא. הצלחות אלו מקורן בשינוי מבני מעמיק הפועל מאז אירועי ה-11 בספטמבר, תוך הידוק שיתוף הפעולה בין הסוכנויות השונות והגברת המעורבות של יחידות העילית הנלחמות בטרור.
הנשיא אובמה, שסומך רק על עצמו במקרים אלו, נותן יד חופשית ורחבה למבצעים חופשיים (לעיתים תוך הפרת ריבונותן של מדינות תומכות). הדבר בולט בכך שאובמה הליברל והסוציאליסט הוא הנשיא הראשון אשר חתם באפריל 2010 על עצומה להרוג אזרח אמריקני ללא הבאה למשפט אזרחי בארצות-הברית.
אז נכון שייתכן שהישגים אדירים אלו לא יעזרו לאובמה בבואו להתמודד לקדנציה שנייה בבית הלבן, אך הם מעצבים אותו כנשיא נחוש והחלטי המסוגל לקבל החלטות חשובות ונועזות ברגע האמת.
