התפטרותה הדרמטית של זהבית כהן מתפקידה הניהולי בתנובה וגם מניהול קרן פסגות מעוררת שאלה לגבי מעמדן של נשים מנהלות בישראל, ומחייבת לבחון אותה באומץ רב. ככל שמתרבים המחקרים בנושא, מתחזקת הגישה כי ניהול "נשי" שונה באופן מהותי ועמוק מהניהול "הגברי" המקובל. רק לאחרונה התפרסם מחקר מקיף שקבע כי ככל שיש יותר של נשים בהנהלה הבכירה - הישגי החברה טובים יותר. מחקרים גם מראים שנשים מנהלות מעודדות שיתוף פעולה ויצירתיות יותר ממנהלים גברים. יכולת המולטי טסקינג, תכונה מולדת של נשים שצריכות לשאת בעול בית ומשפחה בד-בבד עם קריירה מקצועית, הכרחית למנהלות העומדות בראש ארגון גדול ומורכב.
אולם, לתכונות הנשיות, יש גם צדדים אחרים, שאולי מיטיבים עם החברה, אבל לא עם המנהלת עצמה: הניהול "הנשי" מתרכז בדרך כלל בדאגה לאחר ולכלל, דבר הגורם לכך שנשים יודעות לנהל משא-ומתן כל עוד זה לא נוגע לעצמן, למעמדן או לתנאי שכרן. השילוב של אמון רב, שיתוף והתנהלות גלויה וחשופה המביאה בחשבון בעיקר את טובת הכלל, פוגע במנכ"לית עצמה ברגעים הקשים. כשהארגון נחשף למשבר, לפוליטיקה פנימית או לניסיונות השתלטות - מנהלת תהיה הראשונה שתיקח אחריות, תחשוף את עצמה כלוחמת בשער למען החברה, וכך תהפוך למטרה קלה.
איני בקיאה במה שהתרחש "מאחורי הקלעים" במקרה של זהבית כהן, אך מהתמונה המשתקפת בתקשורת, עולה רושם לא פשוט לפיו היו מי שהעדיפו להפוך את כהן לשעירה לעזאזל, שתנובה מגישה כקרבן עולה. מגוחך לחשוב שזהבית כהן החליטה את כל ההחלטות בתנובה לבדה. לא יעלה על הדעת שארגון כמו תנובה מנוהל על-ידי אישה אחת בלבד. האם זהבית כהן קיבלה בעצמה את כל ההחלטות השגויות שנעשו מאז כניסת קרן אייפקס להנהלת החברה? במהפך של תנובה מחביבת הקהל ("הגבינה עם הבית") לדורס העושק אותנו בכל כפית קוטג', היו עוד רבים וטובים.
היו אנשי הנהלה שקיבלו החלטות שגויות והיו אנשי תקשורת שלא קראו את המפה בצורה נכונה וטעו בהכוונת הארגון. גם במהלך שקדם לבליץ התקשורתי האחרון בחקירת הרשות להגבלים עסקיים, ברור לכולנו שלא אדם אחד יזם, ביצע, הסיק מסקנות וישם בשטח. קבוצה גדולה של אנשי תנובה היו חייבים להיות שותפים למהלך. אבל בשעת משבר - בהתגייסות אופיינית, כהן הייתה הפנים היחידות של תנובה בפני הציבור, עם לקיחת אחריות מוחלטת ויחידנית ובאופן שכלל הציבור אפילו לא דרש. מסופקני עם אלה היו התוצאות אם במקום יושבת-ראש, היה יושב-ראש.
במילים אחרות, זהבית כהן עשתה טעויות רבות, אבל לקיחת האחריות היחידנית והעזיבה של כל עמדות השליטה והניהול, הינה מרחיקת לכת מדי. כהן לא רק הפסיקה את תפקידה בתנובה, אלא גם התפטרה מהנהלת פסגות - מהלך ששיווקית, כלפי קהל היעד של הציבור, אין לו תרומה כלל. עוד לפני שזהבית כהן הצליחה להשתחרר מתהילת אשת השנה, כבר היא מוקעת, ואנו הורדנו את אחוז הניהול הנשי הבכיר מעוד דמות דומיננטית.
גם בתחום הביומד, בו אני עוסקת, ישנן מעט נשים בשדרה הניהולית, וזאת על-אף שבתחום לימודי הרפואה ומדעי החיים נשים הן רוב מוצק. גם המנהלות בתחום הביומד מתמודדות עם אתגרים מיוחדים, הנובעים מניצול תכונותיהן המיוחדות שציינתי לעיל. לצערי, לא מדובר בהשערות תאורטיות, וגם אני חוויתי את הדברים הללו על בשרי. אבל אני ממשיכה להאמין בניהול שמבוסס על עבודת צוות, על פתיחות ועל שקיפות, ועל מסירות לחברה. ניהול נשי הוא ניהול שונה, אבל בהחלט לא ניהול פחות טוב.
