"העולם שייך לצעירים", קבעה לפני כמה עשורים סיסמת פרסומת של אחת מרשתות האופנה. מנתחים פלסטיים עושים הון מכך שאנשים רוצים להיראות צעירים. כאשר אומרים למישהו שהוא נראה צעיר מגילו, זוהי המחמאה האולטימטיבית. אבל כאשר נותנים לצעירים לעשות מלאכה המיועדת למבוגרים, התוצאה בדרך כלל תהיה הרסנית.
זה בדיוק מה שקורה לנו בימים אלו. צעירים הם נלהבים, חדורי רוח קרב, מלאי אידיאולוגיה. אך הם חסרי ניסיון. הם לא יודעים כיצד לנהל מו"מ, הם לא יודעים כיצד מתנהלות מערכות מורכבות, הם לא מכירים במגבלות חיצוניות, הם לא יודעים מתי לעצור. והא ראיה: המחאה החברתית והמתמחים.
את גל המחאה יצרו קבוצה של צעירים, ונניח בצד את שאלת המניעים שלהם. העובדות בשטח מלמדות, שהם הצליחו לסחוף אחריהם מאות אלפים. אלא שכאשר הגיעה העת לתרגם את המחאה למעשים, הצעירים - ליף, שפיר ושות' - מגלים חוסר בגרות וחוסר אחריות. זה התחיל עם הדרישה החצופה לנהל מו"מ אך ורק עם ראש הממשלה ומול מצלמות הטלוויזיה, נמשך בפסילה המיידית של ועדת טרכטנברג עוד לפני שהחלה בעבודתה, והגיע להתנגדות הנחרצת להמלצותיה ולהחלטה להמשיך במחאה. וכל זה - מצידם של מי שאין להם שום השכלה כלכלית, שום ידע פוליטי ושום ניסיון ציבורי וניהולי.
כך גם המתמחים. הם מצפצפים על החוק ועל הפסיקה, דוחים כל הצעת פשרה, לא מוכנים לשבת ולדבר, מצפים שכל דרישותיהם ייענו ללא כל נכונות להתגמש. ושוב: אין להם שום ניסיון בניהול מו"מ, הם אינם מבינים את המשמעויות החוקיות והכלכליות, הם אינם מודעים להשלכות הניהוליות.
המשותף לראשי המחאה ולמתמחים הוא עקשנות ילדותית. בדיוק כמו ילד הנכנס לחנות צעצועים, רואה משחק ומתעקש שזה מה שהוא רוצה ואין בלתו - כך גם הם. כמו ילד שלא מסוגל לדחות סיפוקים אלא רוצה הכל כאן ועכשיו - כך גם הם. כמו ילד שאינו מבין ואינו מתעניין במחיר - כך גם הם. כמו ילד שלא אכפת לו מה רצונותיו יעשו לסביבתו - כך גם הם. וכמו שילד שבסופו של דבר יבקש יותר מדי ולכן לא יקבל כלום - כך גם הם.
הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל נגרמה בדיוק בשל התנהגות כזאת. כאשר העם ביקש מרחבעם, בנו של שלמה, להקל מעול המיסים הכבד שהטיל אביו, התייעץ תחילה רחבעם עם הזקנים ששירתו את אביו. הללו הציעו לו לוותר והסבירו: "אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתָם ודיברת אליהם דברים טובים, והיו לך עבדים כל הימים". אך רחבעם, צעיר ונלהב וקיצוני, לא אהב את העצה הזאת ופנה אל הילדים שגדלו איתו. הללו נתנו לו מענה אחר, ידוע לשמצה: "כה תדבר אליהם: קטני [הזרת שלי] עבה ממותני אבי. ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני אוסיף על עולכם; אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייעץ אתכם בעקרבים".
מספר הנביא: "ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו, ויִוַועָץ את הילדים אשר גדלו איתו... ויען המלך את העם קשָה, ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו". רחבעם חזר מילה במילה על ההצעה של הילדים, והתוצאה המיידית הייתה פילוג הממלכה. במקום ממלכה גדולה וחזקה, נוצרו שתי ממלכות קטנות ומוחלשות. במקום מרכז רוחני אחד בדמותו של בית המקדש בירושלים, הקימו מלכי ישראל מקדשים אליליים. במקום דבקות בתורה ובדרכיה, נטה רוב העם לעבודה זרה. התוצאה הייתה חורבן שתי הממלכות, אובדן עשרת השבטים וגלות ממנה לא התאושש עם ישראל עד הקמת המדינה.
זה מה שקורה כאשר צעירים לא יודעים היכן לעצור ולהעביר את המושכות למבוגרים המנוסים והשקולים. זה מה שקורה כאשר ההתלהבות נתפשת כתחליף לשיקול דעת, כאשר מבלבלים בין קיצוניות לבין מנהיגות. זה הלקח שצריכים ללמוד גם בשדרות רוטשילד וגם בבית החולים רמב"ם.
