פרופ' טרכטנברג חטף סטירה מהממונה על השכר ומעוזריו הנאמנים בהופיעו בדוח שיאני השכר במגזר הציבורי. יום אחרי שהמלצות הוועדה שבראשותו התקבלו בממשלה במסגרת המחצית השניה של משחק הזיגזג של ביבי הופיע שר האוצר בטקס בו שיבח השר את כפיפו ולהפך בלבביות כזו שנראתה כאצבע משולשת כלפי טרכטנברג. עיקר הטקס היה הבעת תמיכה הדדית של מנהל לכפיפו ותו לא. לא חידשתם דבר בדוח. אותם כוכבים, אותם גופים, אותה מנגינה. ולהצהיר כי טרח משרד האוצר לחתום על הסכם עם ההסתדרות טרם פתיחתם של עיצומים ושביתות, באמת הישג. להצהיר שמשרד האוצר מחזיר את הסקטור הציבורי למעמדו, נו באמת על מי אתם עובדים?
אילן לוין כבר מאיים על ביבי בהתפטרות אם יתפשר עם המתמחים. התקשורת עוסקת ביממה האחרונה במשבר, בהתפטרות, בניסיונות למצוא מוצא. בכירי הרופאים, המתמחים ואף הסטודנטים לרפואה מבינים שהקריסה כבר מתרחשת. וסגן שר הבריאות שבלחץ מפלגתו לקח את התפקיד נדם. לא אתפלא אם יצוץ שוב באמירתו בראשית המשבר שמבטאת יותר מכל את הבנתו את הנושא ("כשהייתה שביתה פחות מתו", 4/2011). אז בדוח מופיעים רופאים, בכירים, ותיקים, אותם בכירים שהופיעו בדוחות הקודמים. להציג נתונים אלה בהיתממות של מה רוצים המתמחים. המצב אינו שונה מצעקות צדק חברתי שנשמעו כל הקיץ. וכן, זה לא רק שכר, זה לא רק כסף - נכבדיי באוצר. מי ששמע את נציגי המתמחים היה יכול לשמוע כי עיקר צעקתם לשינוי המערכת, להתאמתה לימינו אנו.
גם הרופאים רוצים להיות עם בני משפחתם ולא רק סביב השעון בבתי החולים, ולפיכך הפתרון הנדרש הינו ארוך טווח. בבתי המשפט נוהגים השופטים להשתמש במונח "חטא היוהרה". בהעדר רצון כן לפתרון ארוך טווח באמצעות ועדה ציבורית. לא חוק רמון, לא הרב ליצמן ולא ראש הממשלה יביאו פתרון ארוך טווח. הצעותיו של ביבי יגרמו נזק לקופות החולים, לרפואת הקהילה. אי-אפשר למשוך את השמיכה הקצרה ולהגיד מצאנו פתרון. היום זה בתי החולים ומחר זה רפואת הקהילה.
כתבתו של דן אבן ב
הארץ שפורסמה בערב ראש השנה החדשה מציגה תמונת מצב עגומה של מערכת הבריאות: "מערכת הבריאות בישראל צפויה לסיים את שנת 2011 במשבר תקציבי קשה, החמור ביותר מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995". לדברי בכיר במערכת הבריאות, "ללא פעילות נמרצת לאיתור מקורות לכסף נוסף, המערכת תהפוך לגירעונית, מה שעלול בהמשך גם לפגוע באיכות הטיפול הרפואי". זוהי תוצאה של החלטות פופוליסטיות כמו מימון ציבורי של טיפולי שיניים לילדים, הפחתה של 33% בהשתתפות העצמית המשולמת בעבור תרופות גנריות שבסל, הנגשה לשונית ועוד אי התאמות שיביאו לריצת אמוק של קופות החולים.
מה לעשות רבותיי, הדור הצעיר רואה קדימה. רוצה לחיות פה, במדינת ישראל, לתרום, לדאוג לילדיו, לעתידם. אנחנו רוצים לחיות בארץ ולא לרדת. באחד הטוקבקים כתב המגיב כי מאס בתשובות המתחמקות והוא מעדיף לחיות במדינה זרה כי שם הצרות לא יעניינו אותו. לא כך רוב העם. בטוב וברע אנחנו רוצים להשאר פה.
אדוני ראש הממשלה, מר נתניהו, אתה לא יכול תמוך בהפרטות מצד אחד, ומהצד השני לשדר "תמיכה" במנגנונים הציבוריים. אילן לוין רמז לך, הצעירים בורחים מהסקטור הציבורי, וכך תביא עלינו את הטייקונים שינהלו את המערכת הציבורית. כך בונים אוליגרכים, כך הורסים מדינה וחברה. לאילן לוין ולעוזריו תהיה פרנסה טובה יותר, כי אחד הטייקונים יגייסם. ושוב, הציבור ישלם.
