המאבק של המדינה נגד הרופאים הוא מהלך שמטרתו לפרק את ההתאגדות של הרופאים, והאופן שבו האוצר מוציא לפועל מטרה זאת הוא באמצעות יצירת 'הפרד ומשול' במערכת הבריאות, שאולי יובילו לניצחון האוצר, אבל עלולים בדרך להוביל לקריסת המערכת כולה.
"כלי הנשק" היחידי שבו מחזיקים הרופאים כדי להגן על מערכת הבריאות מפני הפרטה, הוא כלי ההתאגדות והמחאה, ומשרד האוצר שם לו למטרה לגזול את הנשק הזה מהעובדים, כדי לכפות עליהם הסכמים שעומדים בקנה אחד עם אידיאולוגיית ההפרטה. באותו האופן שבו משרד האוצר חיסל את מחאת המורים והפריט חלקים ממערכת החינוך, כך היום המדיניות של האוצר מפרקת את מחאת הרופאים ומכינה את השטח להפרטה עתידית של מערכת הבריאות.
"המדינה הקטנה" ראש הממשלה ופקידי האוצר מאמינים בתפישת "המדינה הקטנה", ולכן המדיניות שלהם מכוונת להפחתת השירותים הציבוריים שמעניקה המדינה לאזרחים. ההתאגדות של העובדים עומדת בדרכם של ראש הממשלה ופקידי האוצר בדרך להשגת "המדינה הקטנה" הזאת, ולכן הם עושים הכל כדי לפרק את ההתאגדות הזאת. באותה הדרך שבה הצליחו פקידי האוצר לפרק ולפצל את ההתאגדות של המורים והובילו מהלכים של הפרטה וקיצוץ במערכת החינוך, כך היום שמו לעצמם למטרה פקידי האוצר וראש הממשלה לפרק את האיגודים המקצועיים במערכת הבריאות, בדרך להפרטה שלה.
שבירת הסולידריות בין העובדים זה הכלי שבו משתמשים באוצר, כאשר המטרה היא ליצור סקטורים בתוך ארגוני העובדים, וכך לשבור את כוח האחדות של העובדים באיגוד. ההפרדה שנעשית באופן עקבי בין רופאים בכירים למתמחים, היא אותה אבחנה שנעשתה בין מורים ותיקים למורים מתחילים, או בין מורים ביסודי למורים בתיכון, כשהאסטרטגיה היא להבליט את הפערים בין העובדים וליצור קונפליקט מכוון שיפרק את האחדות שלהם ויחליש את האיגוד שלהם.
מתעקשים לשמור על ההסכם הקיים עם הר"י העובדה שהאוצר מסרב בתוקף לפתוח את ההסכם עם ההסתדרות הרפואית, ממחישה בצורה הטובה ביותר את האסטרטגיה של האוצר. באוצר מבינים שההסכם עם ההסתדרות הרפואית היה מחטף שמשקף ניגודי אינטרסים בתוך ארגון העובדים, ולכן בכירי האוצר מתעקשים לשמור על מסגרת ההסכם במטרה ליצור קונפליקט בין המתמחים לרופאים הבכירים.
מעבר לכך, ברור גם שההסכם עצמו, בדיוק כמו הסכמים דומים שהאוצר עשה עם סקטורים אחרים, התקבל באוצר רק בגלל שיש בו אלמנטים סקטוריאליים מפצלים, שבעתיד יחלישו יותר את ההסתדרות. הפרדה בהסכם על בסיס של ותק או מרכז אל מול פריפריה, היא דוגמה קלאסית לאופן שבו יוצר האוצר סקטורים שונים בתוך ארגון העובדים, ושובר ביד קשה את הסולידריות של הרופאים. במקום לייצר הסכם שמתגמל בצורה שוויונית הן את העובדים הבכירים והן את המתמחים, האוצר העדיף לחתום על הסכם לא שוויוני, שישבור את ארגוני הרופאים ובעתיד ישחק לטובת מדיניות ההפרטה של האוצר.
המדיניות הזאת של שבירת הסולידריות במשק הישראלי וקידום הסקטוריאליות, אכן משחקת לטובת מדיניות ההפרטה של ראש הממשלה והאוצר, אבל היא פוגעת בכולנו. ההפרטה של מערכות ציבוריות קלאסיות כמו חינוך, בריאות ורווחה היא רעה כשלעצמה, אבל מעבר למהלך ההפרטה עצמו, הדרך שבה משיג האוצר את ההפרטה היא פוגענית לא פחות. לשבירת הסולידריות בין עובדים יש "תופעות לוואי" שפוגעות בצורה קשה בשירותים שאנחנו מקבלים, כאשר ניתן לראות שבשנים האחרונות ישנה הידרדרות ערכית בכל מערכות המדינה.
ללא קשר להידלדלות המשאבים במערכות החברתיות של המדינה - החינוך, הבריאות, הרווחה - מדובר גם בהידרדרות ערכית שנובעת מהפגיעה הקשה בערך הסולידריות הבסיסי ביותר בין אנשים שעובדים יחד. באמצעות השבירה של ארגוני העובדים וחיסול ערך הסולידריות הבסיסי ביותר של העובדים, מייצר משרד האוצר תרבות ארגונית חולה בכל זרועות הממשלה.
מורים, רופאים, כבאים, עובדי רווחה, שוטרים ונותני שירותים אחרים שממורמרים על המנהלים שלהם והחברים שלהם לעבודה, לא יכולים להעניק שירות טוב לאזרחים, ובטח ובטח לא יצליחו ללמד את ילדינו ערכים חברתיים, לחרף את נפשם בהגנה עלינו, ולטפל במסירות בחולינו. הסולידריות היא ערך חשוב בתרבות הארגונית של כל ארגון, ולכן אסור לנו לאפשר לאוצר להמשיך ולהרוס את הסולידריות הזאת, שהיא גם הערובה להמשך קיומה של המדינה שלנו.
הצטרפו למחאת הרופאים, כי אתם הבאים ברשימה של ראש הממשלה והאוצר.
