חלף זמן מה מאז עמדנו כאן בחדשות-מחלקה-ראשונה על סודן של האליטות הכלכליות בארץ ובעולם, והשפעתן המכרעת על מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות.
הָראנו לגעת, כי בישראל הנוכחית נחצו גבולות ונשברו שיאים בהגנה ממסדית ועיתונאית על עושי שחיתויות ועוולות, ומנגד - בחרמות ובנידויים, שהוטלו על חושפיהן.
חקרנו את התיאוריות המדעיות בהתייחסן לתהליך היווצרותן של אליטות ובחנו את תקפותן במעצמת העולם (ארה"ב).
הבה ננסה ליישם את עקרונות מדעיים אלו גם לגבי המציאות שלנו: קשרי הון ושלטון במדיניות ציבורית - אני מבקש להציג בפניכם מודלים תיאורטיים ולהציע תיאוריות, אשר ניתוחן מאושש את השערת המחקר בארה"ב.
המדיניות הטהורה אין ספק, כי המודל האולטימטיבי של מדיניות ציבורית טהורה, לפיה בוחנים אובייקטיבית כיצד צריכה להתגבש מדיניות ממשלתית - אל לה לכלול בשיקוליה קבוצת כוח, או, לחלופין, מערך אינטרסים של בעלי הון, אשר יוכלו להשפיע על החיים במדינה רק בשל מעמדם (היותם עשירים).
על כן, מודלים דוגמת המודל הרציונליזם, ה"תוספתי" ו"התהליכי" - אינם מתאימים לדיון דנן, ככל שעסקינן בחריגה ממדיניות מתוכננת ושקולה. כללו-של-דבר: ביחסי "הון - שלטון" אין שלבי עיצוב, יישום והערכה, אלא מסכת תזזיתית של אינטרסים ולחצים. מנגד, קיימת מדיניות בפועל, המושפעת מבעלי הון. דהיינו: המודל הפוזיטיביסטי.
המודל הפלורליסטי, לעומת זה, לפיו קבוצות אינטרסים מעלה דרישות ויכולה להביא לשינוי מדיניות - יכול להתאים למציאות שלנו, אם כי המודל האלטיסטי הולם יותר את הנסיבות, עמן אנו חיים.
תיאוריות מול המציאות הנתונה לטעמי, המודל המוגדר "הרשתות המדיניות", לפיו המדיניות נובעת מהאינטראקציות בין קבוצות כוח ובעלי אינטרסים, במקרה דנן העשירים, יכול להוות תיאוריה מתאימה.
במאמרם של נחמיאס וגנז בנושא יישום מדיניות וחסמי ממשל, הכותבים בוחנים לעומק את יכולות הממשל, כמו גם את המניעים של ממשלות ישראל לדורותיהם, בחתירתן למטרותיהן.
החוקרים המלומדים מבקשים לענות על השאלות: אם אכן בעלי ההון הם המשפיעים, ואם, אכן, קשרי ממון מעצבים מדיניות?
המאמר בוחן את יכולות הממשל מול הגורמים המוֹנעים מממשלות ישראל להשיג את מטרותיהן. דהיינו: אי יישום המדיניות בגין חסמי ממשל. ניתן להסיק מהמאמר, שחוקריו לא מצאו, כי קשרי הון - שלטון שולטים בכיפה.
נחמיאס וגנז סקרו גישות שונות לעיכוב במשילות: 1. רשתות מדיניות POLICy NETWORKS
2. יישום מדיניות POLICY IMPLEMENTATION
3. מודל המבוסס על דינאמיקה בין-רשתית
מדינת ישראל: ללא עקיבות, התמדה ויד אחת מכוונת על-פי המחקר, בישראל רשויות שונות עיצבו מדיניות שהשתנתה במהירות, בשל היעדר יציבות מוסדית ותקופות כהונה קצרות של ממלאי תפקידי מפתח. שינויים מבניים תכופים אלו ניווטו את הממשל, בחסות כוונותיו הטובות, לדרך ללא מוצא; קרי: חסמי משילות.
לפי הגישה של "רשתות מדיניות"(POLICY NETWORKS) קיימים גורמים שונים, המעורבים בתהליך קבלת ההחלטות ויישומן. עיצוב המדיניות הציבורית אינו אלא תוצר של הקשרים בין פקידי ממשל ונציגי צדדים מעוניינים; ציבוריים או פרטיים. משמעות הדבר היא, כי "השחקנים" יוצרים רשת; כזו שתבטיח להם, כי החלטות הממשלה תהיינה תואמות לאינטרסים שלהם. כן נטען במחקר מפורשות, כי מתעצבת ומיושמת המדינות הציבורית לצורך מטרותיהן של קבוצות אינטרס חוץ ממשלתיות.
באחת מהרצאותיו, ד"ר ארבל הבהיר לשומעי לקחו, כי "המדיניות הציבורית משקפת את מאזן הכוחות ברשת...", וכי "המדיניות מושפעת מבעלי החוזק ברשת. אלו היוצרים קואליציות מסנגרות"...
חוקי, לגיטימי, מוסרי... או לא? אשר לחוקיותן ומידת הלגיטימציה של "הקואליציות המסנגרות" הללו, הרי שארבל סבור, כי "יש אומרים שזה דמוקרטי, אלא שמצד שני - מי שלא ברשת לא קיים".
לטעמי, השאלה הנשאלת לעניינו היא: למה? האמנם אי יישום מדיניות ציבורית או עיצובה נובע אך מקשרי "הון-שלטון", או, שמא, ממשהו אחר?. כלום עסקינן בשחיתות או בחוסר משילות? האמנם מדובר בכנופיות שלטון ואליטות כוחניות, או אולי בבעלי אינטרסים לגיטימיים?
על כך אדון עמכם, עמיתיי הקוראים, בפרק הבא של "כל האמת על האליטות 5". אנא הֶיו עמי והוסיפו להאיר את הדיון מנקודות מבטכם.