בקיץ החולף, בעוד אחת מההפגנות מול בית ראש הממשלה בירושלים, ניגש נועם שליט אל קבוצת המפגינים שמנתה כמה עשרות מורים, והביא להם את המגאפון שלו באומרו "יש לכם עוד מה ללמוד. עם המגאפון אולי ישמעו אתכם יותר טוב". לאחר שחצה את הכביש חזרה לאוהל של משפחת שליט, עצר שנייה, הסתובב וקרא "רק תזכרו להחזיר לי את המגאפון אחר-כך, כן? כי אני לצערי עוד נשאר פה אחריכם." במשך חמש שנים, הפגינה משפחת שליט התמדה ואורך רוח יוצאי-דופן ומעוררי השראה, והמאבק היה על סדר היום הציבורי ובתודעה החברתית באופן כמעט תמידי.
אולם, אם יש גורם אחד מכריע שייתכן שהטה את הכף לטובת העסקה לשחרור גלעד שליט, הרי שזהו המאבק החברתי מבית מדרשה של דפני ליף. אחרי כמעט 2,000 ימים ולילות בשבי, עשרות ואולי מאות הפגנות, צעדות, שלטים, פרסומים והתגייסות תקשורתית וציבורית חסרות תקדים למען שחרור גלעד שליט, אני סבור שזה חלום ליל הקיץ החברתי שמהווה את הגורם העיקרי לשחרורו הקרוב של שליט.
הצהרות ה'דפניליפים' אודות דחיית מסקנות וועדת טרכטנברג והעברת השרביט לעופר עיני מוכיחות את מה שיודעים כבר כולם - שהמאבק הזה עתיד להימשך לפחות עד הבחירות הבאות לכנסת - יהיו מתי שיהיו. יש מי שידאג שהמאבק לא יגווע, ויש מי שיוודא להזכיר ולהדגיש את חלקו של נתניהו בהיעדר צדק חברתי ובאי-תיקונו של המצב החברתי-כלכלי הנוכחי. חיזוק לכך ניתן למצוא בסאגה המתמשכת עם הרופאים והמתמחים. כמו בשיר של בוב דילן, גם ביבי לא היה צריך להיות חזאי כדי להבין לאן הרוח נושבת, ואם יש משהו שנתניהו ייחל אליו - הרי זה שהרוח תשנה כיוון. לאחר שנכשל הניסיון להפיח מחדש חיים ברוח הביטחון והלאומיות על-בסיס מהומות ספטמבר שלא היו, צריך היה למצוא משהו אחר שיש סביבו קונצנזוס.
חשוב לי לציין שאני לרגע לא מפקפק ברצון הכנה של נתניהו וכל שרי הממשלה לראות את גלעד שליט חוזר הביתה, אבל צריך לשאול - מה יום מיומיים? הרי האביב הערבי היה כבר באביב, המהפכה בסוריה מדשדשת, והדם על-ידי המחבלים בכלא הישראלי לא נעלם, אז למה דווקא עכשיו?. מה שונה היום מלפני שנה כאשר נתניהו התחייב שלא לשחרר סמלי טרור תמורת שליט, למעט מצבו הפוליטי של ראש-הממשלה?. מהו בדיוק אותו "חלון הזדמנויות" לשחרור שליט ומה מהותו? תשובה מניחה על הדעת לשאלות הללו לא התקבלה עד כה.
המחיר אותו מחיר והשמות כמעט אותם שמות, אבל אולי כעת, משנגוזה פנטזיית ה"טרכטנברג וגמרנו", פנה נתניהו אל העסקה שפרטיה ידועים וקבועים כבר זמן רב, ואשר הייתה מונחת על שולחן ראש-הממשלה עוד מימי אולמרט כאבן שאין לה הופכין. בהיותו התגלמות הקונצנזוס הגדול ביותר בחברה הישראלית בשנים האחרונות, נראה שהמרוויח הגדול הוא גלעד שליט, ואולי הזוכה בפרס הניחומים יהיה נתניהו עצמו .שכן, משנסגרה דלת טרכטנברג- נפתח לו פתע חלון ההזדמנויות.
