סיפור לחג הציר הרומאי לוציליוס בסוס נשלח לארץ ישראל להחליף את קודמו וילינוס, ולקח פיקוד על הלגיונות. מחשש למרידה נוספת של היהודים הוא החליט לעלות בראש הליגיון העשירי על עיר המבצר מכור. מכור נבנתה לראשונה כמצודה על-ידי אלכסנדר החשמונאי, ושוקמה ובוצרה אחר כך על-ידי הורדוס שהכינה לחיי שלווה ונוחות בעת שלום, אך גם למצור ומלחמה ביום פקודה. פרט לחומה ומגדלים גם מצודות רבות הקים הורדוס במבצר הנישא וציידן בחיצים ואבני קלע ומכונות מלחמה, ימ"חים מלאים בתחמושת מזון וחלקי חילוף.
ובעוד הרומאים של בסוס מקימים סוללות מצור, לאחר שהקיפו את העיר מכל עבריה, גחו מהמבצר היהודים, פעם אחר פעם, ופשטו על הצרים עליהם והפילו בהם חללים רבים. והשאלה הייתה רק של הפתעה, כי כאשר הפתיעו היהודים את הצרים עליהם ניצחו היהודים, וכאשר צפו הרומאים את הפשיטה וארבו לה, גברו הצרים.
ובראש הלוחמים היהודים הפליא לעשות עלם צעיר אחד, אלעזר, שהיה דוגמה לאחיו בלחימתו ובעוז רוחו. עד שבתום אחת הפשיטות המוצלחות, בעת שהיהודים הגאים פטפטו ביניהם בביטחון ושחצנות מעבר לחומה, הצליח איש מצרי אחד, בשם רופוס, לקפוץ על אלעזר ולהרימו בהפתעה מהקרקע ולהעבירו במהירות, בטרם התעשתו היהודים, לצד הרומאי.
את השבוי היהודי הזה ציווה בסוס להעמיד מול חומות העיר, במקום גבוה ונישא, ולהתחיל להכותו מול עיני כל היהודים. וכשהחלה צעקת היהודים מבקשי הרחמים עולה מן החומות, ציווה בסוס להקים צלב עץ ענק, בכדי להראות ליהודים איזה מות יסורים צפוי בקרוב לחברם הלוחם הצעיר, אלא אם יקבלו את תנאיהם.
ובהיות אלעזר בן למשפחת נדיבים גדולה, שלחו היהודים בחיפזון צירים אל הרומאים, וכך הושג ההסכם שהיהודים יסגירו את המבצר לרומאים ותמורת זאת תהייה להם נפשם לשלל והם יורשו לעזוב את המקום יחד עם השבוי. וכך הוסכם ונחתם ובוצע והיהודים פתחו את שערי העיר. אומנם איזו אי הבנה קטנה של הרגע האחרון גרמה לכך שהרומאים היכו בפשוטי העם איזה 1,700 איש ואת נשיהם ובניהם מכרו לעבדים, אבל בעיקרון הרומאים קיימו את ההסכם וראשי המבצר ומשפחותיהם הורשו לעזוב וללכת, לתמיד.
ונדמה לי שאת הסיפור הזה על אחותה של מצדה לא כל כך סיפרו לכם, ורק לרגל החג הזה מצאתי לנכון להזכירו. אולי כי ממשלת ישראל הזכירה לי אותו.
(הסיפור המלא: יוספוס פלביוס, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר שביעי, פרק שישי, סעיפים א-ד)
