משהו קרה ל
בנימין נתניהו. משהו טוב קרה לו. בשידור שבו הוא דיבר אל העם ובישר על עסקת הכופר הוא כבר לא היה זחוח, הוא כבר לא היה בלתי אמין, הוא כבר לא נראה כאילו זה עתה יצא מאיזה "פוט מסאז' מרענן".
לשם שינוי הוא היה מתוח. הוא היה אמין. הוא עשה את הדבר הנכון חרף כל מה שהוא מאמין בו, ובניגוד לכל מה שהוא כתב והתבטא אי פעם בנושא הטרור והדוקטרינה הסדורה שלו בנוגע ל: "איך מדינות צריכות להתייחס אל הטרור".
בנימין נתניהו כבר לא היה ביבי. הוא הפך ברגע אחד לבנימין.
גם ה CNN מעלה תהיות באשר למה שקרה לנתניהו, אז בואו נצנן לרגע את ההתלהבות לפני שנחנוק אותו בהתפרצות של שמחה על הטרנספורמציה הזו. נתניהו הוא אדם פוליטי עם כישורים פוליטיים ויכולת תמרון פוליטית, ולכל אלה מתלווה גם יצר הישרדות פוליטי מפותח עד גבה גלים.
שלישיית "אמרנו לכם" לפני שיצא אל הדרך הזו, נתניהו גבה מכל מי שסביבו דמי חסות כדי לוודא שהוא לא יוצא אל המצלמות ונתפס כמו
ביל קלינטון עם הרוכסן פתוח קבל עם ועדה. ולשם כך הוא הוציא מראש השב"כ
יורם כהן (ולא היה צריך ללחוץ ליורם על הבוהן עם צבת בשביל להוציא את זה ממנו) אמירה מפורשת שיורם תומך. וכמובן שהוא הוציא אמירות זהות מכל ראשי זרועות המודיעים והביטחון. רק לאחר שכל אלה היו בידיו הוא ניגש אל הממשלה הרחבה והדשנה שלו. שם עשו לו זובור שלישיית "אמרתי לכם" (ליברמן, יעלון ולנדאו).
נתניהו, שבעצמו נהג לעשות בעבר תרגילים כאלה לראשי ממשלה (ההתפטרות שלו ממשלת שרון על-רקע "ההינתקות" בעצת אביו, בנציון נתניהו שכינה את התוכנית "פשע נגד האנושות"), ראה לפתע כיצד שלושת הכישלונות הפוליטיים הללו מנסים לבנות לעצמם הון פוליטי עתידי עם הופעת unplugged של "אמרנו לכם", ואיך הם מתכננים לעצמם זמן מסך על חשבון מה שכבר ידוע מראש (יהיו פיגועים והמשוחררים יהיו מעורבים בהם).
נקודת ארכימדס של בן ניתאי אבל נתניהו הגיע כבר אל "נקודת ארכימדס" של הקריירה הפוליטית שלו בראשות ממשלת ישראל, והיא נקודת אל-חזור מבחינת הדרך בה הוא קורא את המפה הפוליטית (והוא צודק).
ממשלת הליכוד שהלכה לבחירות האחרונות על הכרטיס של "נתניהו, טוב לביטחון, טוב לכלכלה", עשויה למצוא את עצמה מהר מאוד, עומדת בפני מצב שכבר עמדו בו שליטים רבים כל כך, מסביב לנו ובעולם כולו. משטרים קורסים תחתם בין לילה, ועולם חדש נולד לאיטו.
היום קוראים להם איציק שמולי, דפני ליף, איציק אלרוב, ורק אלוהים יודע איך יקראו להם מחר. היום הקרבות הם על נושאים כלכליים, טרכטנברג כבר יצר את
ההקשר הלוגי שהיה חסר להמוני העם לגבי הקשר בין מחיר המלחמה והתשואות החברתיות השליליות, ולך תדע לאן כל זה יוביל מחר.
היום משלמים את המחיר זהבית כהן שהתפטרה מתנובה, ודנקנר שמתפטר משופרסל, אבל המולך הדורש ראשים שאחראים לתת תזונה החברתית מקיים את הכלל של "עם האוכל, בא התיאבון", ובקרוב התיאבון של הציבור שהתנגד לשלום וסייע בבורותו לקומץ מקפצי הגבעות, הציבור הזה ידרוש לקבל את ראשו שלו.
קפיצות על גבעות הטרשים או בגראפים הכלכליים? המשוואה שעליה נדרש נתניהו להשפיע היום היא המשוואה שתמיד העלימו ממנה עין ועכשיו העין העצומה נפתחה לרווחה על-ידי העצומות שחתם עליהן העם בקיץ של 2011.
אם יש אדם שיודע לקרוא משוואות זה נתניהו. המשוואה שלו היא אותה המשוואה שעמדה לנגד עיניו של מנחם בגין, וכמעט אותה המשוואה שעמדה בפני
יצחק רבין. זה או קפיצות שמחה של הזויי לאומנות ומאחזים בלתי חוקיים, או הרעבים ומחוסרי הדיור, הקשישים וניצולי השואה, דור ההורים ודור הבנים המבקשים הוכחות לכך שיש עתיד לחיים בארץ הזו מלבד העתיד של המלחמה על זכותם של כמה הזויים ברחבי השטחים לצידם של כמה הזויים במחלבות השחורות. זה או-או. וזה ברור לו כעת כמו שזה לא היה ברור מעולם.
תאונת הרכבות הקטלנית ביותר אי פעם לרבין היה את ביבי שעשה לו מופע יחיד (לא ממש יחיד אבל הוא היה הסולן הבלתי מעורער) של אמרנו לכם (ממש כמו הלהקה שרואה בביבי את מופע החימום שלה, ורק מחכה לעלות לבמה למופע אורקולי עם מופע "אייריש סטפ-דאנס" על הדם של נפגעי הפיגועים הבאים).
אבל נתניהו מבין שהוא הגיע לרגע הכרעה היסטורי בקריירה שלו, ואולי הוא מבין גם את מפגש פסי הרכבת שבין הרגע המכריע בעתיד הפוליטי שלו, לבין הרגע המכריע בעתיד הפוליטי של המדינה עליה הוא מופקד, וגם, לך תדע, אולי הוא מבין גם את גודל השעה ואת הרכבת הדוהרת של אבו-מאזן שבקרוב יסתלק מהבמה וישאיר אותה בידי ברגותי (אם יהיה לנו מזל), וחלילה בידי הפסיכופטים של עזה (אם יהיה לנו פחות מזל).
אם באמת יש לנו מזל, נתניהו מבין עכשיו שהגיע הרגע לבנות מחלף לכל הרכבות האלה כדי שנוסעיהן יגיע בשלום למחוז חפצם, והוא מבין גם את העובדה שרכבות מתנגשות זה לא משחק שאפשר להשאיר בידיו של רב-אמן המפזז "אייריש סטפ-דאנס" בחנות החרסינה של המדינאות העולמית.
שלום לנתניהו או נתניהו של השלום זהו רגע גורלי שבו או שנתניהו יצטרף אל גדולי ההיסטוריה הישראלית כמו בגין, רבין ופרס, או שייאסף מהבמה כמו גולדה של אחרי מחדל יום הכיפורים, או שישלם מחיר פוליטי של מוקצה כמו שרון אחרי טבח סברה ושתילה (לפני המשפט מגד השבועון "טיים"), וכמו הרבה דוגמאות אחרות.
זהו יהיה הרגע שבו ניפול אצלו האסימון של הפוליטיקאי, ויכה בידית הקטנה שהופכת פוליטיקאי למדינאי.
אם לא יכנס אל דפי ההיסטוריה כבנימין נתניהו של השלום, הוא יעבור מהר מאוד אל דפי ההיסטוריה והציבור יאמר לו "שלום!".
