מתוך כותרת מאמרו של יהונתן דחוח-הלוי:
"הקונצנזוס הפלשתיני בנוגע לזכות השיבה עוגן בחוק הקובע, כי כל סטייה ולו הקלה ביותר ממימושה תיחשב בגידה חמורה שעונשה מוות".
אבו מאזן מכחיש השואה ומנהיג כנופיות רצח פלשתיניות במסווה של "מתון ושקול", אולי בגלל העניבה והכיפתור שלא אפיינו את קודמו לדרך הטרור
יאסר ערפאת אשר אפילו לאו"ם חגר אקדח, רוצה עכשיו שיבה, ותומך בעונש מוות לכל מי שיסטה מכך.
אצל כנופיות הטרור - עונש מוות זהו עונש בעינויים וללא משפט. משפט? בג"ץ? במקום כל אלה, יריה בברך והשלכת החשוד מגג בניין גבוה אל מותו. ויש עוד כמה שיטות שלא עכשיו נפרטן. לו היה יכול, וודאי שהיה פועל ממשית בכיוון זה, ואגב כך מחסל את מדינת ישראל המהווה גורם מפריע למימוש זכות השיבה.
זהו העולם המעוות, הרשעי, ההזוי, בו חיים אלה שתומכים באמונה עיוורת במזרח תיכון חדש נוסח קיצוני השמאל והתקשורת, וחמור מכך, מסרבים להתמודד עם העובדות המוכיחות מול פניהם כי מזרח תיכון חדש זה הנוצר מול עינינו גרוע מהישן, והוא מרוסן רק בכוח הזרוע ומפחד החרב המונפת מעל ראשי הפורעים ומסכנת את חייהם.
חוסנה של מדינת ישראל בכלכלה, במדע, בביטחון, בחברה - זו התשובה אל מול פני המזימות של מנהיגי הטרור, וצריך לפרט שוב ושוב כלפי קיצוני השמאל מזה, ולהבדיל - כלפי אבו מאזן וחבר מרעיו ראשי כנופיות הטרור והרצח מזה:
כלכלה: מדיניותו הכלכלית של
בנימין נתניהו הוכחה בפועל כמדיניות נכונה ובזכותה מדינת ישראל אי של יציבות כלכלית. די לבחון את שערי המטבעות כדי להגיע למסקנה זו אך אפשר לבחון כל קריטריון מקובל אחר.
- ביטחון: המצב הביטחוני טוב ומשתפר. מצב זה צריך להיבחן כאשר האתגרים הצבאיים הבעייתיים ביותר נבחנים, כגון - מלחמה כוללת. בבחינה כזו, לא רק שהמצב הביטחוני טוב, אלא שהפער הולך ועולה, ופער זה קשור קשר הדוק עם הרמה המדעית של מדינת ישראל. הטענות נגד צה"ל של אולמרט כראש ממשלה ופרץ כשר ביטחון הן לא יכולות לשלול את העובדה שכאשר התקבלה החלטה מתאימה - היא גם בוצעה, והמגבלה היא בשלב ההחלטות ולא בביצוע. אולמרט - חיסל את הגרעין הסורי, ללא פחד מהתגובה, בין התגובה הצבאית של סוריה, בין התגובה הבינלאומית-מדינית של העולם. מאחורי החלטה מסוג זה - יש עוצמה המאפשרת זאת.
- מדע: הישגים מדעיים צריכים בראש ובראשונה להיבחן תוך השוואה להישגים של אויבי מדינת ישראל ובבחינה כזו - בכל קריטריון אפשרי ובכל סוג בחינה שהיא - ברור לחלוטין שהפער לטובת מדינת ישראל הולך ומואץ. ולא רק כלפי האויבים הקרובים, אלא גם בהשוואה עם מדינות אירופה והמערב. אומנם יש דיבורים על ריפיון-מה באקדמיה, העוסקת בצדק חברתי, אך בהקשר זה ייאמר כי היו"ר של הסטודנטים - נער בגיל מתקדם - אינו מייצג, לרוחי ולהשערתי, שום איש מדע אלא סקטור אחר.
- חברה: גם כאן ההשוואה בין מי למי - ברורה. יש להתעלם מהמאהלים ומההפגנות למען צדק חברתי, שהן תופעות זמניות ומקומיות מאוד והשפעתן על המהלכים ההיסטוריים והחברתיים במדינת ישראל היא אפסית. ההשפעה על העיתונות אינה צריכה להוות מדד. בסך הכול מדובר (במחאה) בהערת שוליים, שיש לקחת אותה בחשבון, ולא יותר מכך. החברה במדינת ישראל היא חופשיה, דמוקרטית, מול שלטונות אפלים ועריצות של רודנים המשמרים את העוני של ההמונים במדינות השכנות. אומנם פלג שולי כמותית, המשתייך לשמאל הקיצוני ושולט בתקשורת יוצר תדמית אחרת, אולם יש לזכור כי מדובר בתופעת שוליים קולנית שהעם כבר קלט אותה, ולמי שיש ספק - שיעיין בתוצאות סקרים ואחר כך בתוצאות בחירות.
במצב זה כמתואר, על-אף כל הקשיים שצריך להתייחס אליהם בפרופורציה, מכחיש השואה הרוצה שיבה - לא ישיג את השיבה, כשם שהכחשת השואה מבית מדרשו היא פרי דמיון מעוות.
