רונן גולדשטיין, זה בשבילך

רונן היקר, אתה אחד המגיבים החביבים עליי. יש לזה מספיק סיבות, לא אמנה את כולן. העיקרית שבהן: תגובותיך מעידות עליך שאתה בקיא בחומר. אני מזהה אצלך להט מגניב "לטפל" במגיבים שמאלנים דוגמת "פועה". ברוב המקרים, אתה מכוון למצח, ופוגע. במאמרי "זאת לא המצוקה, טמבל" התייחסת לח"כ עמיר פרץ. וכך כתבת: "עמיר פרץ, נואם כפי שהיה נואם סטאלין. עם אצבעות מונפות ומאיימות, והשפם עושה את העבודה - מזכיר לכולם שאכן מדובר בתואם סטאלין הבולשביק". לא יודע איזה שד נכנס בי שקיבלתי החלטה להגיב לתגוביתך. כנראה המועקה בגין כניעת ראש הממשלה (לתקשורת ו-) לחוטפי גלעד שליט, אנסה אותי לחפש מרגוע לנפשי הסוערת. בחרתי ללגלג על מי שכתבת עליו - עמיר פרץ. אני יודע שהלגלוג הוא טריק מתנשא ומאוס - אבל להגנתי אטען, שאני זוכר לחובתו את עלות השביתות אותן הנהיג בימיו כיו"ר ההסתדרות: 16 מיליארד ש"ח. במילים: שישה-עשר מיליארד שקלים. דליתי שני קטעים, מהם ניתן להבין שיש הבדל בין היכולת של עמיר פרץ מול המיקרופון, לבין מקור ההשראה שלו. אחרי שרואים, מבינים שמיקומו של עמיר פרץ בפוליטיקה הישראלית, יותר מאשר מעיד עליו, הוא מעיד על אנשים מהאיכות המפוקפקת של הטוקבקיסטית "פו הדוב" הידועה בשם פועה (דוב). סתאאאאאאם. קבל בצבע...