לא צריך כמובן להתאבל יותר מדי, ובעצם בכלל לא, על מותו האלים של מועמר קדאפי. אבל כדאי שנדייק במונחים: קדאפי לא נהרג ולא הוצא להורג אלא נרצח. ברור שהוא נלכד בחיים, ברור שהוא לא הועמד לדין, ברור שהוא נורה כעבור זמן קצר. למה זה משנה? משום שתראו את התגובות בעולם המערבי הדמוקרטי.
ברק אובמה: "במשך ארבעה עשורים המשטר בלוב דיכא, עינה ועצר אזרחים. כעת ניתן לומר כי משטרו של קדאפי הגיע לסופו. אחד הדיקטטורים הגדולים בעולם איננו עוד".
הילרי קלינטון: "זו תחושת הקלה, אבל המשימה שנותרה מפרכת. יש עדיין נאמנים של קדאפי, אבל דחיקתו מעמדה של מארגן תנועות ההתנגדות מהווה צעד חיובי".
נשיא האיחוד האירופי, הרמן ואן-רומפוי, ונשיא הנציבות האירופית, חוסה מנואל ברוסו: "אנו מברכים על סיומו של עידן של רודנות ודיכוי בלוב". ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון: "לאחר מותו של קדאפי, לעם בלוב יש סיכוי גבוה יותר לבנות עתיד חזק ודמוקרטי". ראש ממשלת איטליה,
סילביו ברלוסקוני: "כך חולפת תהילת עולם. המלחמה בלוב נגמרה".
מה אין כאן? - אף מילה של גינוי לרצח. אין לי שום בעיה עם זה, אלא עם העובדה שאותן מדינות מגנות את ישראל על חיסול של מחבלים וחלקן הצטרפו למסע נגדנו בעקבות אירועי ה"מרמרה". צביעות? אנטישמיות? אינטרסים? תבחרו אתם את ההסבר.
