בפרשת בראשית אנו נתקלים בגירוש האדם הראשון מגן עדן. כולנו מכירים היטב את הסיפור, את חטאו של אדם וגירושו מגן עדן. כלומר, הנושא העיקרי של הסיפור הוא בעיית אי-ציות האדם לאלוהיו ולמצוותיו. האדם ניסה להרהר במצוות האל (האיסור לאכול מעץ הדעת), רצה להגיע אל הרמה האלוהית ולכן מרד באל. דברי הנחש הם יצר הרע, בו בחר האדם, ובעקבות כך גורש האדם מגן העדן.
נשאלת השאלה - מה היה קורה לולא גורש האדם הראשון מגן עדן? כלומר, האם הייתה לאדם הראשון ברירה שלא לאכול מעץ הדעת? האם הייתה קיימת אפשרות שלא יחטא? הרי בכל מקרה נגזר על האדם להיות מגורש מגן עדן, שכן אחרת לשם מה נברא העולם הזה?
דעה אחת גורסת כי התשובה היא כמו שכתוב בפסוק "וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה", שהכוונה ב"לעבוד את האדמה" היא לעשות את המקום של שאר העולם (חוץ מגן עדן) שיהיה מקום לגילוי ועבודת השם, כלומר "לעובדה ולשומרה" בקיום המצוות והן להכשיר את כללות העולם שיהיה כמו גן עדן - מקום המוכשר לגילוי האור שנמשך על-ידי המצוות.
הרב שרקי מחזיק בגרסה לפיה האדם הראשון כלל לא חטא. לטענתו, רק האדם גורש מגן עדן ואילו חוה כלל לא גורשה מגן עדן כיוון שהיא לא חטאה. הגירוש של האדם מגן עדן בא על-מנת להגשים את הקללה של "בזיעת אפך תאכל לחם", שלא ניתן לקיימה בגן עדן אלא רק בעולם הזה.
אלא יש להבין שאכן אדם הראשון כלל לא חטא, ונגזר עליו מראש שיגורש מגן עדן. הסיפור של חטא עץ הדעת נכתב בעבורנו, החיים בעולם הזה. שהתנהגות כזו בעולם הזה היא חטא. אדם הראשון לא חטא, אלא היה מוכרח לאפשר את ירידת הנשמות לעולם הזה. מעין ירידה לצורך עלייה גדולה יותר בהמשך, אך אם אנו נתנהג כך עכשיו זו תהיה ירידה מהירידה ולכן זה חטא.
אילו אדם היה נשאר בין ארבע הנהרות בגן עדן מי היה מפריח את השממה? מי היה מפתח את העולם? עלינו לראות את התמונה הבאה, תמונה של האדם שיוצא מגן עדן בראש זקוף כשליח אלוהים ומפשיל שרוולים לקראת המשימה שלשמה נוצר - יישוב ופיתוח העולם.
היהדות הביאה לעולם, בין שאר הדברים, את עניין הנתינה, לקבל על-מנת לתת. ברגע שהאדם מבין שהוא מקבל על-מנת לתת, אזי גם הקבלה הופכת לנתינה, כיוון שכל דבר שמתקבל לא נשאר אצל האדם אלא עובר הלאה. זוהי ההצלחה המוסרית הגדולה של היהדות, כסף הופך לצדקה, יבול הופך למעשרות וכמובן ערבות ועזרה הדדית.
יהי רצון שנזכה כולנו לחיות בדרכי השם ולעשות את הטוב בעיניו. שבת שלום.