ישראל עדיין חוגגת את חזרתו של
גלעד שליט הביתה מהצינוק האפל של החמאס. מיליוני מילים נכתבו, המבטאות את האירוע שישראל הרשתה שיתרחש תחת כפייה בוטה, ואשר עשה אותה ללעג, וגרמה לביקורת חריפה וגם לשבחים, הכל באותו דף.
הרעיון של החלפת חייל ישראלי אחד, אשר מעולם לא הזיק לאף אחד, עבור מספר רב להחריד של מרצחים בהמיים, עם דם יהודי רב על ידיהם, אינו חסר תקדים בהיסטוריה הקצרה של ישראל. עם זאת, יש הוכחות ברזל שהוא אפוקליפטי למדי.
אף מדינה אחרת לא הייתה עושה צעד קיצוני כזה לגאולה, במיוחד כאשר תמורת ה-"נכס", שגאלה, נשלחו לחופשי מרצחים למרחק שממנו הם יכולים להתקיף אותה שוב, בכל רגע נתון.
השאלה שלי לישראל היא, לאן מכאן? דלת אחת נסגרה ואיזה דלת תפתחי עכשיו?. הסיבה שאני שואל שאלה זאת היא פשוטה: ישראל היא לא רק מוקפת לחלוטין על-ידי אויב אכזרי על כל גבולותיה, אויב זה גם שוכן על אדמתה ורבים מבני האויב הזה הם בעלי אזרחות ישראלית, וגרוע מכל, כמה מהם הם חברים בבית המחוקקים הישראלי, הכנסת.
כנגד כל הסיכויים, הקמתה מדינת ישראל היהודית הפכה לעובדה מדהימה. כעת היא נושא לחקירה ושלילת לגיטימיזציה הרבה בגלל הדרך שבה ישראל התנהגה בזירה הבינלאומית, ובמיוחד בדרך שבה היא (לא) טיפלה באויב שלה.
היו שנים שבהן ראו בישראל המדינה ה-51 של ארצות הברית, אך לא יותר. הסיבה לכך היא, שמאז הסכמי אוסלו, נשיא אמריקני, אחד אחר השני תפעל את ישראל לאורך דרישות אויביה, וישראל נכנעה שוב ושוב, ושמה את עצמה במצבי חולשה חסרי תקדים. כניעת ישראל ללחץ של הקהילה הבינלאומית, שמסייעת לצרכי אויביה, העמיק, וכעת עוד יותר עם ההצגה האחרונה וכניעתה לאויב הגרוע ביותר שלה - החמאס.
ישראל זקוקה למנהיגות החזקה ביותר שיכולה להיות למדינה, אשר אין לה. ההנהגה שלה חייבת להיות אגרסיבית ותוקפנית כדי שתוכל להגן על הריבונות היקרה של המדינה, לאורך הזכויות החוקיות שלה לארץ, כאילו שזה היהלום היקר ביותר בעולם כולו. אבל, למרבה הצער, היא לא.
אין לי איך להשפיע על הדרך שישראל מנהלת את עצמה, אבל הראש שלי מסתובב כאשר אני רואה איך היא פועלת. הלוואי והדברים היו שונים.
אני חוזרת לכניעתה האחרונה של ישראל לאויבה הגרוע ביותר, החמאס. ד"ר מרטין שרמן בצדק קובע כי כישלון שליט היא דוגמה נוספת של שחיקה מתמשכת של הריבונות הלאומית של ישראל, הוכחת כי היא נכשלת לפעול כישות ריבונית והיא מתחילה לאבד את הנקודה העיקרית לקיומה: ביטוי העצמאות המדינית היהודית.
ההנהגה הישראלית צריכה סוף סוף להבין שהיא לא צריכה לחפש חיבה בזירה הבינלאומית. כל מה שהיא צריכה זה לקבל כבוד, ויותר טוב, שיפחדו ממנה מאוד.
העצה שלי: הישראלים חייבים להבין, ולהתנהג לאורך המושג הזה, כי הם מחוברים זה לזה ולארץ ישראל בקישורים בלתי נפרדים אשר יוצרים שרשרת בלתי שבירה המאפשרת לישראל לשרוד. ציניות חייב להיות מוחלפת בנחישות, אחדות, ותקווה והזמן לעשות שינוי הוא עכשיו. זה כבר לא מקובל שהישראלים מתנהגים כאילו הם העבדים המודרניים של הערבים, נתונים לגחמות שלהם.
הגיע הזמן לקבוע איך שהישראלים רוצים לחיות בארץ שנתן להם אלוקים עם האפשרויות להישרדות הטובה ביותר. התנהגות ההווה, לא תניב תוצאה כזו.
מדינת ישראל, מן הירדן ועד הים התיכון, היא ביתם של כל היהודים. היות שחז"ל אמרו שכל ישראל ערבים זה לזה, הגיע הזמן שממשלת ישראל תפעל באחריות, תהיה אחראית לנכס האלוהי שהוקצה לה להגן ולשמור עליו עבור על עם ישראל.
