מועצת המעבר הזמנית עשתה שימוש מודגש במילים "דמוקרטיה", "פלורליזם", "זכויות אזרח", "צדק”, "שוויון”, ואולם משמעותן בעיניה שונה בתכלית מזו של הדמוקרטיות המערביות שתמכו בה ואפשרו למעשה את עלייתה לשלטון במקומו של קדאפי. בדומה לתנועת האחים המוסלמים, מועצת המעבר הזמנית מכפיפה את "הדמוקרטיה" להלכה האיסלאמית (השריעה), ולמעשה מרוקנת אותה מתוכן בקביעה, כי ההלכה האיסלאמית היא מקור החקיקה וכי כל החוקים הסותרים אותה בטלים ומבוטלים.
גורם הכוח המרכזי במועצת המעבר הזמנית, שבה חברים גם אישים המזוהים עם האחים המוסלמים, הוא עבד אל-חכים בלחאג', מפקד הכוחות הצבאיים בטריפולי שהוביל את המערכה לסילוק משטרו של קדאפי ולכיבוש מתחם הנשיאות בבאב אל-עזיזיה. לבלחאג', שמונה לתפקידו על-ידי מוסטפא עבד אל-ג'ליל, רקע ג'יהאדיסטי ענף ורב-שנים. הוא לחם לצידם של המוג'אהידון באפגניסטן נגד הכוחות הסובייטים והיה חבר בכיר ב"החבורה האיסלאמית הלוחמת", ארגון טרור איסלאמי קיצוני, המחזיק בתפישת עולם הדומה לזו של ארגון אל-קאעידה. העיתון "אל-שרק אל-אווסט" מסר, כי קרוב ל-800 לוחמים של ארגון "החבורה האיסלאמית הלוחמת" השתתפו בלחימה בטריפולי, חלקם בוגרי זירות לחימה באפגניסטן ובבוסניה.
3
ההכרזה של מוסטפא עבד אל-ג'ליל על לוב כמדינה איסלאמית לא התקבלה בהתנגדות כלשהי מצד חברי מועצת המעבר הזמנית והציבור הלובי, והיא מבטאת כפי הנראה נאמנה את הלוך הרוח השולט בציבור הנוטה לקבל שלטון איסלאמי. על האווירה ברחוב הלובי ניתן ללמוד מהתגובה הציבורית העוינת והאנטישמית להגעתו של דר' דויד ג'רבי לטריפולי בתחילת אוקטובר.
ג'רבי, יליד לוב ואשר נמלט ממנה ב-1967 לאיטליה בעקבות החשש לפגיעה בקהילה היהודית לאחר מלחמת ששת הימים, ביקר בבית הכנסת בטריפולי וביקש לשפצו. משנודע דבר הביקור בבית הכנסת הזדרזה מועצת המעבר הזמנית לסלקו ממתחם בית הכנסת בטיעון של היעדר סמכות להיכנס למקום הנתון תחת הסמכות של המחלקה לענייני ארכיאולוגיה, ובמקביל נערכו הפגנות רבות-משתתפים בטריפולי בקריאה למנוע כל נוכחות יהודית בלוב או הקמת בתי כנסת במדינה. מועצת המעבר הזמנית לא מנעה את ביטויי האנטישמיות ולא גינתה אותם, וכן לא נשמעה הסתייגות כלשהי בעניין זה מגורמים פוליטיים אחרים בלוב.
4
לוב צועדת אפוא לקראת כינונה של מדינה איסלאמית, הרחוקה מערכי הדמוקרטיה וזכויות
האדם הנהוגים במערב. נראה, כי האסטרטגיה של המדינות הדמוקרטיות שנתנו אמון בהבטחות הכוחות המורדים לאמץ וליישם את עקרונות הדמוקרטיה, קרסה והסיוע המערבי להפלת משטרו העריץ של קדאפי, הכשיר למעשה את הקרקע להקמתה של מדינה איסלאמית, אשר ברבות הימים עשויה להפוך עוינת למערב.