הסכם - רק עם החמאס

מומלץ לכולנו, גם לספקנים שבינינו, לבחון את המצב בצורה אובייקטיבית (עד כמה שניתן) ולראות כיצד מתנהלת כבר שנים רבות הידברות שוטפת עם החמאס בנושאים שונים, הרבה לפני חטיפתו של גלעד שליט, ודווקא הם, בשונה מהרשות הפלשתינית, הוכיחו כי הם מסוגלים לתקשר עם ישראל בנושאים שחשובים להם ואף לקיים הסכמים, זמניים ככל שיהיו. לכן, דווקא עם החמאס אפשר לסגור הסכמים שיעמדו במבחן המציאות. אין ברצוני להמשיך לדבר בזכות ארגון החמאס, ידיהם מגואלות בדם של חפים מפשע וידנו צריכה להישאר על ההדק, אלא להציג דרך חשיבה אחרת, אם תרצו, מחוץ לקופסת הקונספט הביטחוני והפוליטי, שעושה את ההבחנה בין רעים לטובים במושגים המזויפים של ימינו, מתונים וקיצוניים, חלוקה מלאכותית במיוחד לאור העובדה שגם ה"מתונים" יכולים לעודד ולהוציא לפועל פיגועי טרור אכזריים לא פחות מאותם קיצוניים, או לפגוע במדינת ישראל באמצעות חרמות והוצאת צווי מעצר בינלאומיים. לכן, במקום להמשיך לדרוך במקום ולהמשיך לבצע מעצרים המוניים שמספקים תירוץ ועידוד לחטיפות וגורמים לנו להיות במצב של כוננות מתמדת ונטישת אחד הסממנים החברתיים, נסיעה בטרמפ שהפך ממאפיין חברתי לסכנת חיים, ומביא אותנו, בעת חטיפה, לדיונים שגורמים לפילוג בעם ולהעמדת משפחות הנחטפים מול משפחות ההרוגים בנושא הטעון כל-כך: האם לשחרר או לא לשחרר מחבלים עם דם על הידיים? - אז הגיע הזמן להגיד עד כאן!

אני באופן אישי תמכתי בשחרור מחבלים בתמורה לשחרורו של גלעד שליט מהרגע שהוא נחטף וגם באלטרנטיבה של פעולה צבאית במידה שהייתה אפשרית. כיום, לאחר שהעסקה הוכתרה בהצלחה והוא חזר הביתה, צריך להפסיק להתלהם, להציע עונש מוות כאן ועכשיו או לצאת בהצהרות של ביקורת והכפשה או להתעסק בשאלות מדוע ולמה נעשתה העסקה רק עכשיו? כמה פעמים היא הוחמצה? עכשיו צריך להחליט מה עושים מהיום והלאה. לדעתי זה הזמן לשנות את כללי המשחק, לא בהצהרות ריקות מתוכן, אלא בביצוע מהלכים מיידיים שייראו במבט ראשוני כחריגים בנוף הישראלי ואולי אף קיצוניים, ולהציע לחמאס את התנאים הבאים:

• שחרור כל האסירים המוחזקים במעצר מנהלי (כאלה שלא שפוטים ומעצרם מוארך בצו אלוף כל חצי שנה) ומדובר בכמה אלפים!

• שחרור האסירים הביטחוניים שתקופת מאסרם עומדת להסתיים בקרוב (מספר שנים מועט).

• מתן סיוע בהקמת נמל ימי מסודר בעזה.

• הגדרת עזה כאזור אוטונומי על כל המשתמע מכך.

בתמורה, תדרוש ישראל:

• הפסקה מוחלטת של ירי מכל סוג שהוא וחדירת מחבלים לעבר ישראל.

• סגירת מנהרות ההברחה ופיקוח על מעבר סחורות במעברים היבשתיים והימיים.

• חיל הים הישראלי יהיה רשאי לעצור כל ספינה חשודה בהברחת נשק/מחבלים.

• הסכמה על הישארותם בכלא של אסירים כבדים שירצו את מלוא תקופת מעצרם (כאלה שגם החמאס יודע שלא נשחרר וגם כאלה שהוא לא יתעקש על שחרורם).

• ישראל תשאיר לעצמה את הזכות להגן על עצמה באמצעות חיסול ממוקד/ירי לעבר חוליות משגרי קסאמים או כלפי כל מי שיסכן את חיי תושבי מדינת ישראל.

מה נרוויח מאותו הסכם:

• נטרול התירוץ והמוטיבציה של מנהיגי החמאס להרבות בחטיפות.

• הפרדת רצועת עזה מיהודה ושומרון אחת ולתמיד (עזה הייתה ותחזור להיות חלק ממצרים).

• ממשלת ישראל תוכל להגדיר בחוק את הדרכים הראויות לכל פעולת טרור (חיסול ממוקד למחבלים, איבוד אזרחות וגירוש לאזרחים ישראלים, עונש מוות במקרים חריגים וכולי).

• נטרול המאבק הבינלאומי להסרת המצור על עזה שמשמש ככלי בידי אלה שרוצים לפגוע בלגיטימיות שלנו כמדינה יהודית.

• שחרור אלפי עצירים שעלות אחזקתם עולה מיליונים רבים על חשבוננו ולרעתנו.

• נמל ימי בעזה תחת פיקוח ישראלי ומצרי יעודד את הכלכלה העזתית, ישפר את איכות חייהם ואולי ישפיע, בעתיד הלא רחוק, על התנהלותם של הנמלים בישראל.

• זהו מסר חד וברור לאבו מאזן שהגיע הזמן להפסיק עם: לא רוצה, לא מוכן, לא מסכים, זה הזמן להפנים את העובדה שאנחנו כאן, במדינת היהודים, ואין לנו שום כוונה ללכת, לוותר על ירושלים או לחזור לקווי 67' במלואם.

אולי במקום לחשוב במושגים של כניעה לטרור, התרפסות, פגיעה בכושר ההרתעה וכולי, נתחיל לחשוב במושגים של הובלת התהליכים שטובים למדינת ישראל ולאזרחיה, ואם גם הצד השני מרוויח, מה טוב. אין לנו מה להפסיד, אנחנו כבר מחוץ לעזה, אבל יש לנו סיכוי טוב מאוד להרוויח. לעניות דעתי, כל ראש ממשלה שיביא הצעת הסכם על-פי העקרונות הללו יוכל לזכות בתמיכה רחבה מכל קצוות הקשת הפוליטית והאזרחית.