יש לך יד בטוחה לכתוב מחזה

3 בדצמבר 1934 לידידי שלנגר שלום! אל נא באפך שמאחֵר אני במכתבי זה - הייתי חולה וגם עסוק. ובכן: כשהתחלתי לקרוא את המחזה - שמחתי. כל כך נכון הטון שלו, כשאתה מפגיש "המזרח" עם "המערב" - ולו היית מסתפק בזה - היית מאוד מצליח. אבל רצית "לתפוש מרובה". ולמה היה דרוש לך לקלקל את המחזה ע"י הפבולה הפלילית? וכי סבור אתה שלו היית עושה מאַרתוּר קֶנִיץ סתם יהודי מגרמניה, הרואה בא"י רקע בשביל עסקים, מבלי להתחשב עם הציונות, אחד מאלה השואפים לטובתם ובטוחים בזה שהם צודקים בשאיפתם זו - לא היית יותר קולע? כי ככה יש לך מילודרמה - ואז היית יוצר דרמה. דרמה אקטואלית מעניינת מאוד. קשה לכתוב על כל זה בקיצור, ואין אפשרות לכתוב ארוכות. באם תהיה פה בימים הקרובים - סורה נא אלי ונשוחח. חושבני כי כדאי לך לעבוד, כי יש לך יד די בטוחה בשביל מחזה. ובכן להתראות, שלך! משה ליפשיץ. משה בן-מנחם (שלנגר-מוהר), 1896 - 1968, סופר מחזאי משורר מחנך ומבקר. נולד בכפר בגליציה, השתתף במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא האוסטרי וגם כתב על כך קובץ סיפורים מעניין, 'במעלה ההר' (תרפ"ד). אחרי המלחמה עסק בהוראה בגליציה ובגרמניה. אחרי שהות בצרפת עלה ארצה ב-1934 וישב כל השנים ברעננה. השתתף בעיתונות העברית בחוץ-לארץ (המצפה, הצפירה) ובארץ (גליונות). מלבד קובץ הסיפורים הנ"ל חיבר פואמה דרמטית בשם 'ירמיהו בבית היוצר', פרסם קובץ שירים ופואמות בשם 'חסד ערביים' וספר אגדות בשם 'הר הזהב'. הערות למכתב: ראשית בן מנחם וליפשיץ נולדו באוקראינה באותה השנה, 1896, ועלו ארצה באותה השנה, 1934. שנית, ליפשיץ משיב לו, כדרמטורג הבית של תיאטרון "הבימה" למי שהגיש מחזה לשיפוט. כזכור הגיע ליפשיץ ארצה בהשתדלותה הנמרצת של מרגוט קלוזנר, שסידרה לו רישיון עליה ומשרה בארץ. אך ליפשיץ הסוער וההפכפך לא החזיק מעמד במשרתו, ולאחר כמה חודשים עזב את "הבימה". אך מפליאה שליטתו בעברית ובתכנים הדרושים לתיאטרון בארץ. המכתב מוכיח שאכן נשא בעול תפקידו ובחר מחזות לתיאטרון. שלישית הדבר מעיד כמובן ששלנגר בן מנחם אכן כתב מחזות. ולא רק פואימות דרמטיות. שם המחזה לא נזכר כאן, אלא רק שם גיבורו, אַרתוּר קֶנִיץ. אפשר להניח שהתוכן האקטואלי היה שאוב מהעלייה הגרמנית שהגיעה ממש אז ארצה. רביעית, ליפשיץ עצמו סיפר למקורביו שיש בידיו מחזות מוכנים להצגה. אך בפועל סייע לשולמית בת-דורי להעלות את מחזותיהם המשותפים. כך היה זמן קצר לאחר כתיבת המכתב, בסוף שנת 1935, כשבת-דורי וליפשיץ העלו את המחזה הסאטירי "כשיצאת איש פשוט לדרך" בתיאטרון הקיבוצים. וראו מה שכתבתי על כך במקום אחר. ולבסוף קוריוז נחמד. בנו הבכור של משה ליפשיץ, הפרופ' יחזקאל ולנטיין ליפשיץ, היה לימים למדען מוכר ודיקן המחלקה לכימיה באוניברסיטה העברית. בנו של משה בן מנחם הוא מדען ידוע ממכון ויצמן, הפרופ' ארי בן מנחם, חוקר בעל שם עולמי בגיאופיזיקה ותחומים נוספים.