רוב של עובדי הקבלן בישראל מועסקים כעובדי ניקיון (ניקיון רחובות), שמירה ואבטחה (בבתי ספר ובמוסדות עירייה), תחזוקה וכולי. צריך להודות על האמת, עובדי הקבלן אינם בחרו את מסלול הקריירה לעצמם, רובם הגיעו לעבודה לאחר מסע חיים מפרך, כל אחד וסיבותיו הוא. האם ייתכן שישללו מהם את הזכויות המגיעות להם?
הצהרות לרוב, של ערבות הדדית, עזרה לזולת, מדינת רווחה, עולות רבות בקרב נבחרי הציבור. האם ההצהרות הללו נשארות ללא כיסוי? תרבות "הניצול המרבי" ככלי ניהול אפקטיבי מגיעה גם לישראל. אם לא נתעשת, נמצא עצמנו עם כלכלה משגשגת וחברה מתפוררת.
נכון, המערכות הממשלתיות שברובן עובדים עובדי הקבלן, צפויות להתמודד מול צל כבד של עשרות עובדים חדשים, מול כוח-אדם שאיננו משאת נפשן. צפויה התמודדות קשה מול מסגרות התקציב, אך עדיין קשה לי להצטרף לתחזיות השחורות ולציפייה של קריסת מערכות. המערכות יצטרכו לבצע התאמות ולהחליף דיסקט ולמצוא פתרונות יצירתיים, אך לבטח נצליח לשרוד, נצליח לנהל, נבנה חברה יציבה יותר, אמיתית יותר, מעורבת יותר, מלוכדת יותר. האם אין חשיבות לערכים הללו?
העובדים הממשלתיים יצטרכו להיפגש עם עובדי הניקיון, להסתכל להם בעיניים, להגיש להם את מתנת החג, ולבצע שליחות אמיתית של מעורבות הדדית ושיתוף ממקום של שוויון אמיתי וכנה, פחות ממקום של התנדבות ועזרה. כן, הם בטח יוותרו על ה"טובה" שתגיעו לאירוע שלהם.
אם נשאל את רוב עובדי הציבור לא לעיני המצלמות ואת אנשי התקשורת את דעתם ואת תחושותיהם בכמה אירועים שחוו לגבי תנאי עבודה של העובד שמנקה את החדר בסוף היום, תופתעו לגלות את התשובות. רוב רובם של העובדים הממשלתיים מסכימים עם המסרים, רובם גם מבינים את הערך המוסף של העובדים באופן ישיר, את מה שהכלכלנים אינם רואים. עובד העובד באופן ישיר דרך החברה מרגיש שייכות, מעורב יותר והתוצאה ברורה. השקעה רבה יותר גורמת לתוצרת טובה יותר, פחות תחלופה של עובדים. לעיתים העובד מרוויח את אותו השכר לשעה אך עובד חברה מרגיש את תפקידו במערכת ומקבל את הכבוד הראוי לו.
קיימת היום תמימות דעים לשינוי פני המציאות של עובדי הקבלן וניסיון להנהיג באמת "צדק חברתי", ולא מכיכר רבין אלא מעובדות הניקיון של הביטוח לאומי, מס הכנסה, ממשרד העבודה. כן כן, זהו צדק חברתי, אלו האנשים שאנו מסרבים לראות. לעובדים הללו יש קשיים. אין להם אופק. הם אינם סטודנטים בחופשת סמסטר. פוטנציאל ההשתכרות שלהם הוא נמוך. אף אחד לא סלל בפניהם את המילוט לצדק חברתי, לביטחון תעסוקתי.
כולי תקווה שההסתדרות גם הפעם לא תיפול למלכודת המוכרת של האוצר, כי זה בלתי יעיל, בלתי ישים, לא כלכלי, לא מערבי, יגרום לפיטורים המוניים. כי בסוף חלקנו יגלו בדרך הקשה לאט-לאט שההפרטה מגיעה גם אליהם, ולהיות בתוך המשרד הממשלתי כעובד קבלן זה לא פיקניק.
