עם חזרתם של התלמידים מחופשת החגים אך טבעי היה שנושא שחרורו של
גלעד שליט יעלה לדיון פתוח ומעמיק. משרד החינוך הודיע שעל המורים והמנהלים לדון עם תלמידיהם על הפרשה מתוך כוונה לנסות וללבן, אם בכלל ניתן, היבטים שונים של הנושא הכה חשוב זה. אף אחד לא התיימר להיות צודק, ברם דיון רציני, פתוח וגלוי הוא בהחלט הזדמנות נדירה במערכת החינוך הישראלית לתת לתלמידים חופש להביע את דעותיהם, לתת דרור למחשבותיהם, התלבטויותיהם וכולי. הרי תלמידי החטיבות העליונות יהיו מחר חיילים, ומותר בהחלט לשמוע מה יש להם לומר בנושא כה רגיש כמו חטיפת חייל וחובת החזרתו.
והאמת היא שאפריורית, הלב נטה לשבח את משרד החינוך על המהלך היזום, אם כי קיימת ודאות קרובה שמורים מסוימים היו יוזמים בעצמם דיון מסוג זה. העובדה שמורים רבים לא נגעו בפרשה, היא עובדה מצערת מאוד. אין כוונה להגן על אותם מורים שלא מצאו לנכון לדון בשחרור שליט ולפטור אותם מאחריות מוסרית לחינוך הנוער לחשוב באופן עצמאי, להיות קשובים לאירועים מכריעים הנוגעים בעתידו של כל אזרח. יחד עם זאת, מערכת המתקראת מערכת חינוך אך בפועל היא מערכת ציונים חורקת, אינה מסוגלת להתמודד עם נושאים ערכיים בו בזמן שכל דקה של שיעור מוקדשת להכתבת עוד חומר, לעוד מבחנים ולעוד ציונים.
ההפתעה הגדולה ציפתה למורים ביום ראשון לחזרה ללימודים: על לוחות המודעות בחדרי המורים הופיעו הנחיות לדיון על פרשת שליט זולת נושא היבט אחד: מחיר העסקה או מספר המחבלים ששוחררו בעסקה. המורים התבקשו לא לגעת בנושא זה. השאלה המתבקשת מאליה היא, למה ומדוע? אם לא נדון במספרים והתלמידים לא יביעו את דעתם, המספר 1,027 מחבלים ייעלם כלא היה? ומה זאת אומרת שמשרד החינוך מכתיב למורים ולתלמידים על מה לחשוב ועל מה לא בדיון שאמור להיות פתוח לכל? מקומם, במיוחד לאור העובדה שמשרד החינוך מטיף לעידוד החשיבה הביקורתית, עד שהנושאים המועלים עלולים לפגוע בדעתם של ראשי המשרד.
רובוטים של מנהיגות לימודי האזרחות, במיוחד, אמורים להיות בסיס לתובנות הדרושות לכל אזרח. לא בכדי לומדים ומתווכחים על זכויות האדם והאזרח, על עקרונות המשטרים הדמוקרטיים וכולי. לצערנו הרב, גם שעורי האזרחות הפכו להיות מונוטוניים כשהכל לומדים לקראת בגרות וציונים עוברים. אין זמן לדיונים מעמיקים, להתלבטויות, להבעת דעות שלפעמים אינן מקובלות אך לגיטימיות לחלוטין. במהלך שנת הלימודים ישנם רגעים מעטים שבהם ניתן להתעלות מעל למטרת השגת הציון הנכסף. פרשת שליט הייתה הזדמנות נהדרת לבחון את הלך הרוח של התלמידים, את הגישות השונות כי, בסופו של דבר, גם הם אזרחים שווי-זכויות במדינה, בדיוק כפי ששר החינוך וראשי משרד החינוך רשאים לדון בכל נושא ערכי.
לא מיניה ולא מקצתיה. אל תדונו בנושא מספר המחבלים ואולי על ההשלכות השונות, כי הדיון מתאים בדיוק לקובעי המדיניות במשרד החינוך. איזו מן גישה זו? כמו בקרב החברה כולה, כך גם בקרב התלמידים קיימת התפלגות נורמלית בין התומכים בעסקה לבין המתנגדים. מה רע שתלמידים בעלי דעות שונות יתווכחו על הדילמה של שחרור מספר כה גדול של מחבלים תמורת חייל אחד?
התלמידים של היום הם החיילים של מחר. זכותם הבסיסית של התלמידים להביע את דעותיהם, להתלבט בסוגייה מוסרית ממדרגה ראשונה, כולל מספר המחבלים שיש לשחרר או לא כדי להחזיר חייל שבוי הביתה. מה פסול, כאמור, לדון ב"מחיר" ששילמה הממשלה כדי לשחרר את שליט?
הדיון בנושאים מסוג זה חייב להיות מקיף ומשוחרר מכבלי הדעות הפוליטיות של ראשי מערכת החינוך. אם כך יהיה, רק טוב יצמח לתלמידים ולכולם. מי שרוצה להכניס פוליטיקה קטנה בין כותלי בית הספר גורם לדיכוי
חופש הביטוי, דיכוי החשיבה העצמאית ומגדל דור של רובוטים האומרים 'אמן' אחר כל מילה של המנהיגים. את זאת רוצים להשיג? מאוד ייתכן שכן, כי כך אפשר לטמטם את הציבור באמצעות רטוריקה זולה.
