מאז עסקת ג'יבריל הידועה לשמצה, בה שוחררו שלושה שבויים תמורת 1,150 רוצחים, מתנהל הריטואל הבא: ראש הממשלה נאלץ להסכים לעסקה שערורייתית, בין השאר בשל לחץ המופנה אליו מכיוון הציבור הרחב מחד-גיסא, ואמצעי התקשורת מאידך-גיסא. לרוב, עסקה זו מחזקת את ארגון הטרור שעימו עורכים את העסקה, וחוזר חלילה.
אין ספק שבעקבות עסקת שליט הגיע הזמן לשנות את מהלך העניינים ולקבוע מדיניות ביטחון חדשה. לאחר שהועלו מספר הצעות על-ידי שרים וחברי כנסת, צריך לשקול את ההצעה שהעלה חבר-הכנסת
דני דנון ממפלגת הליכוד, לפיה שחרור שבויים ייעשה רק באישור הכנסת ברוב מיוחס של 84-80 (בדומה להחזרת שטחים ומשאל עם). וכמו-כן ייקבע בחוק שאסיר ששוחרר וחזר לעסוק בטרור לא ישוחרר יותר.
נכון שיהיו כאלו שיטענו (כמו יו"ר הכנסת
ראובן ריבלין) שמדובר בהצעה פופוליסטית שמטרתה לכבול את ידיו של ראש-הממשלה, אך מדובר כאן בהכרעה מוסרית ואתית מהמדרגה הראשונה שתמנע מצב לפיו ראש הממשלה מביא בפני השרים עסקה כעובדה מוגמרת, וזאת מבלי לאפשר קיומו של דיון ציבורי הן בתוך הממשלה והן בציבור הרחב.
עונש מוות לא ירתיע מחבלים להימנע מעיסוק בטרור, וגם בג"ץ חושש מלגעת בסוגיות מדיניות המלוות בסוגיות משפטיות. לכן דרוש כאן שינוי במדיניות הביטחון תוך הקניית דיון ציבורי שבו משתתפים כל הכוחות הדמוקרטיים בשילוב הציבור הרחב.
