בת"א 5343/96 לייבוביץ יוסף נ' מילבר בניה ופיתוח בע"מ (תקדין שלום 2001 (4) 3262), קבעה כב' השופטת
דיאנה סלע מבית משפט השלום בחדרה, כי
דיירים שמכרו את דירתם במהלך התביעה, זכאים לפיצויים הנובעים מליקויים בדירה, כמו גם לפיצויים בגין נזק לא ממוני בעקבות הליקויים - עגמת נפש, ככל שנגרמה להם בפועל.
להלן ציטוט מתוך פסק הדין: "8. האם זכאים התובעים לקבל פיצוי בגין הליקויים הנטענים, על-אף שמכרו את ביתם לאחרים?, הנתבעת טוענת כי התובעים לא שיירו לעצמם את הזכות לפיצוי בגין הליקויים.
בסיכומי התשובה להם מתנגדת הנתבעת, נטען כי התובעים שיירו לעצמם זכות זו ואף צורף הסכם המכר בין התובעים לבין הקונים של הבית, ממנו ניתן ללמוד כי אכן שיירו התובעים לעצמם את זכות התביעה.
אינני רואה לקבל את טענות הנתבעת לעניין האיחור בהגשת סיכומי התשובה, מאחר ששני הצדדים הגישו סיכומיהם באיחור, ומכל מקום מדובר בטענה שנטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת. גם לגופו של ענין, הצדק בעניין זה הוא עם התובעים.
בע"א 4661/96, מורקונפיל ואח' נ' שיכון ופיתו לישראל בע"מ ואח', (צורף לסיכומי התשובה של התובעים) נקבע: "זכותם של המערערים לקבל פיצוי מהמשיבה על הנזק שנגרם להם בגין הפרת חוזה המכר שבין המוכרת (המשיבה) לבין הקונים (המערערים). העובדה שהקונים מכרו הנכס לצד שלישי, אינה מעלה ואינה מורידה".
בע"א 1772/99, זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ (צורף לסיכומי התובעים) נקבע: "הדיירים זכאים להשבת מצבם לקדמותו ורק כך יבואו על שלהם. אין זה עניינה של דיור לעולה אם יבצעו הדיירים אם לאו, וגם אם ימכרו את דירותיהם לצדדים שלישיים, יגרע מערכן של הדירות כדי שווי הליקויים לרבות מע"מ, שכן כך יידרשו הקונים לשלם למי שיבצע תיקונים".
לא היה על התובעים להוכיח כי מכרו את ביתם במחיר הנמוך ממחיר השוק, ואין לדעת מה היה מחיר שהיו התובעים מקבלים לולא הליקויים. מכל מקום, נוכח האמור בע"א 4661/96 הנ"ל, העובדה שהקונים מכרו הנכס לצד שלישי אינה מעלה ואינה מורידה.
9. האם קיבלו התובעים טלוויזיה?
אין מחלוקת כי הנתבעת סיפקה לתובעים טלוויזיה לאחר שנתיים וחצי, ועניין זה יילקח בחשבון בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.
10. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש, על-אף שלא גרו בבית, השכירוהו לאחר ולבסוף מכרו אותו?
הוכח כי התובעים לא התגוררו כלל בבית. התובעים העידו כי נוכח האיחור הגדול בקבלת הבית והליקויים הממשיים בו, שינו את תוכניותיהם לעזוב את הפנימיה בה עבד התובע ובה התגוררו, נשארו להתגורר שם, ולאחר מכן נאלצו להישאר במקום שלוש שנים נוספות. לאחר מכן השכירו את הבית, ובסופו של דבר מכרוהו. הנתבעת טוענת כי הם אינם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש מאחר שלא התגוררו בבית.
אני מעדיפה את עמדת התובעים לעניין זה. הוכח כי בשל הפרת ההסכם ע"י הנתבעת נאלצו התובעים להגיש תביעה, לאחר שלא קיבלו את ביתם 9 חודשים לאחר המועד הקבוע בהסכם, כי הנתבעת השתמשה בבית תקופה קצרה כבמחסן, הוכח כי בבית היו ליקויים רבים, כי חודשים רבים לאחר שערכה הנתבעת חשבון סופי עם התובעים, אילצה אותם לשלם סכום נוסף שלא הגיע לה, כי הנתבעת מסרה לתובעים בטעות שטח אדמה שלא היו זכאים לו, וללא הודעה מוקדמת, וללא הסבר נכנסה לנכס שבחזקתם ושינתה את מיקום הגדר.
בנוסף לכך, כנראה בשל היחסים העכורים בין הצדדים, אף לא סיפקה להם טלוויזיה במועד הקבוע בהסכם, אלא שנתיים לאחר מכן.
בנסיבות העניין אני רואה לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 15,000 שקלים".
התובעים (לייבוביץ) בתיק זה, לא גרו כלל בדירה שרכשו, (אלא השכירו אותה לאחרים) ולפיכך נטען על-ידי החברה הקבלנית כי, ראשית - אינם זכאים לפיצויים בגין הליקויים, ושנית - אינם זכאים לפיצויים בגין עגמת נפש.
טענות אלו נדחו על-ידי בית המשפט וראוי לעיין בסימוכין לכך הנשענים על פסקי דין של בית המשפט העליון (מורקרנורפיל נ' שו"פ, זלוצין נ' דיור לעולה].
בית המשפט פסק כי לאור פסקי דין מחייבים של בית המשפט העליון, אין כל חשיבות האם התובעים גרו בדירה או מכרוה, ויתירה מכך, אין כל חשיבות אפילו לשאלה האם מכרו את הדירה ברווח או בהפסד.