גלעד שליט - מיתוס גבורה או כשל מערכתי צורב?!

כמעט שבועיים עברו מאז שחרורו המרגש של גלעד שליט משביו בידי החמאס. רגעים מרגשים, מלווים בניגוב אינספור דמעות התרגשות ושמחה עברו על כל עם ישראל, כמעט... נפעמנו לראות את גלעד שליט עומד על רגליו. כעסנו, זעמנו ו"ברכנו" כל "ברכה" אפשרית את העיתונאית המצרית, אשר שאלה שאלות חודרניות ומגמתיות בלא לאות ובעיקשות הראויה לכל גינוי את גלעד שליט. התפעמנו וליבנו נמלא בגאווה אין קץ לנוכח תשובותיו של גלעד. התרגשנו מההצדעה של הילד השדוף לראש הממשלה והתרגשנו גם מחיבוקו החם של הרמטכ"ל שליווה בדברים חמים לגלעד. קצת נבוכונו כשראינו את כל האותות המכסים את מדי צה"ל החדשים שהולבש בהם גלעד וגם הובכנו במקצת כאשר בני גנץ טרח לכנותו "גיבור". אולם הדמעות המשיכו לזלוג והשמחה לא פחתה וההתרגשות אף התעצמה. פסטיבל גלעד שליט ואז לקראת ערב היינו עדים לפסטיבל החדש שנפתח - פסטיבל גלעד שליט בחסות אמנה שנחתמה בין כלי התקשורת לבני המשפחה: כל צילום שישוחרר לשידור בפני האומה ילווה באמירה בלתי משתמעת לשתי פנים - "הצילום משוחרר לשידור באישור המשפחה". וכרגיל בכל פסטיבל ואירוע מסוג זה, התגייס מיידית ערוץ 2 בהנחיית מלך הרייטינג של "כוכב נולד" להעלות סוג של אירוע הזוי לכבודו של גלעד - בלא השתתפות הכוכב המדובר ובלא שצפה בו, כלל - על-מנת לנסות ולנגוס בעוד כמה רסיסי רייטינג לטובת גיוס מפרסמים נוסף. וגם משרד החינוך לא שכח את גלעד והורה למערכת החינוך להיערך ולהעביר שיעורי מחנך על המיתוס החדש שנולד - גלעד! מיתוס גבורה חדש? חברים, ברצוני להבהיר שתי עובדות מראש: העובדה הראשונה היא כי מאמר זה נכתב ומתפרסם בלא אישור המשפחה. העובדה השנייה היא - וחייב אני לציין אותה ביושר - כי כל הפסטיבל ההזוי המתקיים סביב גלעד, אני משוכנע כי אינו נערך בהסכמתו וברצונו. כעת עלינו לבחון ביושר את המסקנה המתקבלת מפסטיבל גלעד: האם גלעד הוא מיתוס גבורה חדש, אשר כדברי הרמטכ"ל - "אתה גיבור" - ראוי לעטר את חזהו המעוטר גם באות גבורה על נפילתו בשבי? או שמא גלעד שליט משמש מראה עצובה לכשל מערכתי נוסף, אשר התגלה באופן נפילתו בשבי ואשר מלמד על אי-חינוך לעמידה אמיתית בקרב - נער אשר נפל בשבי ללא לחימה וללא התנגדות (כי אולי לא חינכו אותו שלא נופלים בשבי ללא קרב) - אשר למזלו גילה תעצומות נפש ושמר על שפיותו, למרות הזמן הבלתי נתפש שעבר עליו בשבי. "אין נפילה בשבי האויב ללא קרב!" במקום לערוך שיעורי מחנך המספרים על גבורת גלעד בשבי, הייתי מצפה שמשרד החינוך יורה עתה - מיד ועכשיו - על עריכת שיעורי מחנך בהם יועלה על נס סיפור שביו של אורי אילן ב-1955, אשר נפל בשבי הסורי במהלך פעילות מבצעית מודיעינית ברמת הגולן ונפל עם חבריו בשבי, תוך כדי קרב. ולא רק שהוא נפל בשבי, תוך מילוי התפקיד המצופה ממנו כחייל בצבא ההגנה לישראל, כי אם גם לא הרים ידיים בלא קרב, ויותר מכך: אורי אילן התאבד, מכיוון שחשש שיגלה את סודות המדינה - סיפור המבצע שהיה מעורב בו - ויבגוד במדינה, ואף טרח להנציח מסר זה בפתק שהחביא בבגדיו ובו כתב: "לא בגדתי. התאבדתי". זה המסר שמשרד החינוך צריך להעביר לנוער לפני גיוס ולכלל תלמידי ישראל. צה"ל חייב באמצעות מפקדיו להעביר מסר לכלל הלוחמים והחיילים: אין נפילה בשבי האויב ללא קרב! ואם צריך, במקרה של חשש לנפילה בשבי, עדיף להחזיק רימון שלוף ניצרה ביד ולהפעילו במצב של חוסר ברירה. כך נהגנו במלחמת יום כיפור - נלחמנו, חמושים ברימונים בכיסי הסרבל, מתוך מחשבה שהם יופעלו בעת הצורך ובבוא הזמן. צה"ל חייב להעלות על נס את סיפור שבייתם של מאות לוחמים שנפלו בשבי רק לאחר שניהלו קרבות עזים מול המצרים והסורים, וברוב המקרים לא הרימו דגל לבן, לפני שהסתיימה תחמושתם. גלעד שליט אינו המיתוס - לא של צה"ל ולא של עם ישראל. יש להניח לגלעד ולמשפחתו להשתקם. אין ואסור לזמן אותו לשאת הרצאות בקרב מערכת החינוך ויחידות בצה"ל על סיפור שביו. סיפור השבי של גלעד שליט, עם כל הצער על הנאמר, אינו מוסיף כבוד לאתוס הצה"לי ואין להשוותו לסיפור שביים של רוב שבויי צה"ל, לוחמים שנפלו בשבי במהלך קרבות אוויר מרים או במהלך קרבות מרים מול כוחות מצרים, סורים וירדנים.