יום חג ושמחה לסנגורים, העומדים בשער ומגינים, לפעמים בגופם, בשמם הטוב ובעתידם המקצועי, תוך הקרבה ונאמנות ללקוח. חוק לשכת עורכי הדין קובע בסעיף הראשי שלו שתפקידו העיקרי של עורך דין, לייצג בנאמנות וללא מורא את הקליינט שלו ובהיותו "קצין בית המשפט", גם לעזור לבית משפט לעשות משפט - ולגבי הציבור פירושו גם עשיית צדק.
ראה סע' 54 לחוק לשכת עורכי דין תשכ"א-1961 - שאומר: "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
עו"ד וינרוט בכל שנותיו כסנגור, פעל כמיטב יכולתו ומרצו ברוח החוק תוך נאמנות לקליינט ועזרה לבית משפט. רק אדם שעובר את שלבי העינויים, התלבטות והייסורים הנדרשים שעובר נאשם, נחקר, חשוד, כלפי עצמו, משפחתו וחבריו - יכול להגיע לדרגת הזדככות, היטהרות ועוצמות נפש, לאחר זיכוי, ולאמץ לעצמו תובנות לגבי המקצוע, היעוד, השליחות וההישג שבזיכוי אדם מאשמה.
עו"ד וינרוט, שנעזר בעורך דין מבין חבריו, כאשר הוא עובר את המסלול של חקירה, חשוד ונאשם, מסלול אותו ראה במשך שנים, אך בפועל לא חווה אותו על בשרו, יכול להבין את כל אלה שיצג בעבר וטוב יותר את כל אלה שייצג בעתיד.
למדנו מפסק הדין כי המשטרה והפרקליטות לא התאמצו במיוחד, לבדוק את טענותיו וגרסתו של עו"ד וינרוט באשר לדרך והשיטה בה נהג בעבר ביחס לשכר טירחת עו"ד, מאנשים שהפרוטה לא מצויה בכיסם, משכירים, עובדי מדינה במשכורות, ומאזרחים שלא יכלו לעמוד בתשלומים הרגילים של משרד עו"ד בסדר גודל של משרד וינרוט.
אחת השיטות הבדוקות של המשטרה והתביעה להראות לבית המשפט, כי הנאשם פעל בשיטתיות ובאותה דרך גם בעבר, מה שקרוי "תבנית של שיטה" או "מעשים דומים", ולהביא אותם כהוכחה למעשים עליו הוא עומד לדין.
שיטה זו מקובלת בעיקר - בעבירות חוזרות, כמו: פריצות, נוכלות, שוחד, אך בעיקר בעבירות מין. רק לאחרונה נחשפנו לנושא זה במשפטם של האלוף איציק מרדכי וביתר שאת במשפטו של הנשיא קצב.
אבל להזכיר ולהדגיש לציבור: הטכניקה של "תבנית השיטה" או "מעשים דומים", הפועלת לרוב לרעת הנאשם - יש והיא פועלת גם לטובתו.
עו"ד וינרוט ביקש מהמשטרה והפרקליטות, במהלך החקירה והשימוע לבדוק במשרדו ועם עובדיו ועדיו את הטענה שהוא נתן שירותי משרד, בשכר טירחה מינימלי או סמלי, למי שלא יכול היה לעמוד בתשלומים - הרבה לפני ששוקי וויטה (הנאשם יחד איתו במתן שוחד), היה בכלל קליינט במשרדו.
המשטרה והפרקליטות, לפי דברי בית המשפט, בהכרעת הדין, התעלמו מגרסה זו, לא בדקו אותה, לא התאמצו לאמת אותה ואף מסרו פרטים ועובדות לא נכונות לבית המשפט.
המשטרה והפרקליטות הסתנוורו מהחשוד שוקי וויטה, עובד ציבור, בתפקיד בכיר ובצומת החלטות חשוב באגף המיסים, שטיפל באוליגרכים, עד כדי כך שסימנו אותו כמטרה מרכזית, ציירו סביבו מעגל והחלו לירות בו חיצים, שפגעו גם באלה שעמדו איתו בקשר כמו עו"ד וינרוט שיצג אותו, וראו בו נאשם פוטנציאלי איכותי, שכדאי לצרף לכתב האישום.
הרשעתו של עו"ד וינרוט מבכירי עו"ד בארץ, הייתה נותנת לפרקליטות מיסוי וכלכלה, קלף חשוב ומאיים על כל עו"ד הבכירים בתחום ואזהרה חד-משמעית, שהם עלולים להיות המטרה הבאה. הזיכוי של וינרוט הוא ללא ספק סתירת לחי מצלצלת לפרקליטות מיסוי וכלכלה בת"א - שלא בדקו מספיק, לא התעמקו מספיק, לא רצו להתעמק ולבדוק את גרסתו של עו"ד וינרוט ולאמת אותה - עד שהאמת והצדק המשפטי טפחו על פניהם.
היועץ המשפטי לממשלה הקודם
מני מזוז, מיד עם כניסתו לתפקיד, קיים מסיבת עיתונאים מתוקשרת, בה הצהיר בפומביות ובנחישות: "כי נגמרה התקופה בה היו מוצאים מטרה ואחר כך מציירים סביבה מעגל" - ומגישים כתבי אישום (כמו בתקופה שלפניו). לדברי מני מזוז, דאז, אם יש ספק בראיות - לא יוגש כתב אישום - אלא אם יש וודאות מלאה להרשעה. לא חשוב, שבתקופתו, לא תמיד הקפידו על מדיניות זו - אבל לפחות הציבור ציפה וקיווה שחל שינוי בפרקליטות.
העובדה שהפרקליטות הגיבה לזיכוי, כשמדובר בזיכוי "מחמת הספק" (באחד האישומים), מצביעה על העובדה שלא הבינו את ההנחיה של מני מזוז, שהרי אם היה "ספק" לבית משפט, היה גם "ספק" גדול יותר לפרקליטות. והרי כאן לב ליבה של הבעיה. פעמים רבות מדי, כשיש ספק או תיק גבולי - נוח לפרקליטות להעביר ההכרעה לבית משפט - שיחליט בלי להתחשב בעינויי הדין, הגוף והנפש של הנאשם וכל זאת בשל חוסר אומץ לב, מצד הפרקליטות, להחליט ולהכריע לבד בסוגייה. במהלך עדותו של עו"ד וינרוט במשפטו הוא העלה את הדרישה להפעיל ליד "חזקת החפות" הקלאסית של המשפט הפלילי, גם את "חזקת האינטליגנציה" כחזקה חדשה.
לדעתי, השופט נויטל, מבית המשפט המחוזי בת"א הרים את הכפפה ואכן הפעיל, אולי לראשונה, את החזקה החדשה. שהיא טובה לא רק במשפט הפלילי אלא במשפט בכלל.
