אחרי שיצא זכאי, מי יפצה את הרב ד"ר
יעקב וינרוט על הסיוט וחיבוט הקבר שעברו הוא ובני משפחתו בשנתיים האחרונות מאז הועלה נגדו חשד שמא ואולי עבר עבירה פלילית רחמנא לצלן?! כשם שאדם שהזיק לחברו חייב לפצותו כדין, כך על המשטרה והפרקליטות לפצות אותו על הנזק והצער והפסד הממון והבושת. אם המדינה תאלץ לפצותו כדת, יש סיכוי ותקווה כי מעתה ואילך ידם לא תהיה קלה על ההדק ולא ימהרו לחשוד באזרחים ולחפש בהם עבירות רק על-סמך תהיות שחשדות ללא ראיות מוכחות וברורות לביצוע העבירה. גם לא ימהרו לבצע מעצרי שווא ומדובר באלפים רבים מדי שנה. מעצר לשם חקירה בלבד.
מסיפורה של חנה בבואה אל עלי הכהן שחשד אותה לשיכורה, למדים אנחנו שיש להודיע לחושד כי חשדו חשד שווא, ועל החושד לפייס את החשוד ולברכו. עד כה לא שמענו מאז פסק הדין בפרשה כל התנצלות מהמשטרה ומהפרקליטות [ברכות ל"א, ב'].
נכון, חייב אדם להיזהר שלא יבואו אחרים לחשוד בו בביצוע עבירה. על כל אחד לחשוש אפילו ממראית עין של עבירה, הגם שהוא יודע בבירור שנקי הוא ממנה. נכון גם שראוי לכל אדם לדון את חברו לכף זכות. מכל מקום חובה להיזהר ממעשה שיוכל להביא לידי חשד. שנאמר בספר במדבר "והייתם נקיים מה' ומישראל". מבורא עולם היודע את האמת לאמיתה וגם מישראל שאינם יודעים ויחשדו בו.
לא בכדי משה רבינו נכנס ללשכה (קופת האוצר) בחלוק ללא כיסים שמא יחשדו שבטעות נפל לכיסו מטבע לא לו. הרבה גזירות גזרו חכמים מפני החשד; אל יצא אדם יחידי בלילה מפני החשד [ברכות מ"ג, ב']. אין נכנסים לחורבה מפני החשד [שם ג', ב']. לא יתן צדקה לאשה בסתר מפני החשד [חגיגה ה', א'] וכדומה.
בשנת 1938 בתקופת ההבלגה פרסם הרב משה אביגדור עמיאל, הרב הראשי לתל אביב, את דעתו נגד שפיכות דמם של ערבים חפים מפשע: "אפילו אם נדע בבירור שעל-ידי זה נזכה לגאולה שלימה, חובה עלינו לדחות את ה'גאולה' הזו בשתי ידים ולא להיגאל בדם. ולא עוד אלא אפילו אם נצליח לתפוס מספר ערבים רוצחים אך יהיה לנו אפילו ספק אחד מתוך אלף שבתוך אלה אולי נמצא נקי אחד, עלינו לבלי לנגוע בהם, שמא על-ידי כך יסבול גם הנקי". לכן, אני קורא לפרקליטות: אל תחשדו בכשרים, שכל החושד בכשרים לוקה בגופו הוא.
