לפי הדיווחים בתקשורת, הרמטכ"ל
בני גנץ, הבהיר היטב לכול באי הפורום המבצעי של צה"ל, משמע מפקדים בכירים מסא"ל ומעלה, שנוהל חניבעל לא נועד לגרום למותו של חייל זה או אחר. הרמטכ"ל ראוי לכול שבח על הבהרתו הנחרצת בנושא שעורר ויכוח ציבורי מחודש בעקבות עסקת שליט וספחיה. גם פרופ' אסא כשר שנטל חלק בכנס אמר את הדברים הבאים שראוי מאוד לזכור אותם: "בפקודה עצמה, בנוסח הקיים שלה, אין כל פסול. אבל הרעיון שטוב חייל מת מחייל חטוף הוא מפלצתי בעיני. זו אי-הבנה טוטלית של העניין: ירי פגז טנק כדי להרוג חטוף הוא לא חוקי ולא מוסרי. זו פרשנות מדאיגה ומוטב שצה"ל יבהיר שאינה מקובלת".
מי שאינו יודע עדיין מהו נוהל חניבעל או פקודת חניבעל, נזכיר בקצרה: ירי אל עבר מחבלים המנסים לחטוף חייל כדי למנוע את החטיפה. צודק פרופ' כשר בטענתו שירי של פגז טנק או ירי מכוון אל כלי רכב שבו נמצא חייל חטוף תוך ידיעה ברורה שהחייל עלול למות בגלל הירי, זו שטות ואיוולת מבית היוצר של מטורפים אשר הבנתם מוגבל או פגומה לחלוטין. הנוהל נועד להמריץ את החיילי צה"ל לעשות הכול כדי למנוע חטיפה זולת הריגתו של החטוף. לא מן הנמנע שתוך כדי קרב לשחרור החייל החטוף, עלול החייל להיפגע מאש מכוחות אך מכאן ועד לירי בכינון ישיר בכדי להרוג את החייל, הדרך ארוכה מאוד.
ישראל איננה מדינה ספרטנית שבה מקריבים חיילים על-ידי חיילים, תהיינה המטרות אשר תהיינה. ישנם מפקדים בכירים שעבורם כול מעשה, כולל מניעת חטיפה בגזרתם על-ידי חיסול החייל החטוף, זהו אות הקרבה. מן הראוי שמפקדים אלה ייקראו לסדר, ואם חלילה תינתן פקודה מסוג זה, אסור לחיילים לבצע אותה משום היותה פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס עליה.
הגורם המרכזי של מרבית חטיפות חיילים היא רשלנות בקיום הפקודות והנהלים של צה"ל, השגרה הגורמת לזלזול בהוראות וה"יהיה בסדר" הנצחי. לו כול ההוראות והפקודות היו מקוימות, מספר החטיפות היה יורד פלאים. במקום להתעסק בפרשנות מעוותת של נוהל חניבעל, על שלטונות צה"ל וכול המפקדים בשטח לא להרפות ולו לרגע מקיום הנהלים, ככתבם וכלשונם.
מן הראוי שצה"ל יעסוק בהסברת נוהל חניבעל, החל מן הפקוד העליון ועד אחרון החיילים. אמירתו של הרמטכ"ל חשובה אך יש צורך בפעולה הרבה יותר רחבה. דורות של חיילי צה"ל חונכו על ברכי הרעות, על אי - הותרת פצוע בשטח, על הצלה. פתאום מישהו רוצה להעמיס על החיילים חובה לירות בחבריהם כדי למנוע חטיפה? מישהו חשב עד הסוף מה עלול להיות גורלם שאותם חיילים אשר חלילה יישאו על מצפונם הרג של חבר או סתם אזר? האם אותם מומחים מטעם עצמם יודעים מה קורה לחיילים שבשוגג הרגו חיילים אחרים? עד כמה הצלקות הנפשיות מעיקות עליהם? יתאר לעצמו כול אחד מה יכול לקרות לחייל היודע בוודאות שירה כל חברו והרגו ובלבד שלא ייפול בשבי. יש גבול לציניות או בעצם לטמטום.
