צרכנות נבונה דומני כי לפני שמעמד הביניים מפגין נגד הממשלה, ראוי שהוא יעבור קורס בצרכנות נבונה. מה כבר לא נֶאמר על עגלות המותגים העולות אלפי שקלים, בשעה שניתן לרכוש עגלות איכותיות במאות שקלים בלבד, כמו גם על השימוש הבזבזני בטלפונים ניידים שברשות כל בני המשפחה? אבל לא רק. לאחרונה פורסם שמשפחות ממוצעות צורכות חשמל בעלות דו-חודשית של אלף שקלים(!), בגין שימוש מרובה בבוילר. האם אי-אפשר להתקין דודי שמש, ובכך לחסוך מאות שקלים בחודש? ואלה כמה דוגמאות מייצגות לצריכה בזבזנית.
מה הפלא שלמרבה האבסורד משפחות בעלות משכורת של 20 אלף שקל לא גומרות את החודש ומאיימות להצטרף ל'משפחות הרווחה'? הן בוחרות בדרך הקלה, להטיל את המחדל על הממשלה, במקום לנהל כלכלה נכונה. תשאלו את ארגון 'פעמונים'.
הכל פוליטיקה עכשיו זה רשמי: אם חיפשתם הוכחה שהמחאה החברתית היא פוליטית מובהקת, קַבלו אותה בדמות עו"ד אלדד יניב, ראש ארגון 'השמאל הלאומי' ומיוזמי המחאה ומוביליה, שהכריז לאחרונה על הקמת מפלגה בשם 'ארץ חדשה'.
ואם שאלתם, האם עיתוי חידוש ההפגנות ברחבי הארץ על יוקר המחיה הוא מקרי? התשובה היא שלילית. אחרי ההישג המרשים של שחרור
גלעד שליט, שחיזק את מעמדו של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, בדעת הקהל, ראשי המחאה מחפשים את כל הסיבות להפילו בהצבעה ברגליים, דרך ההפגנות כמובן, במסווה חברתי-כלכלי בשם מעמד הביניים. תשאלו את
דפני ליף.
אלף מילים אין זה סוד, שלא רק תמונה, אלא גם ביטוי אחד לפעמים שווה יותר מאלף מילים. דומני כי הזמר שלמה ארצי היטיב לבטא את המאבק הציבורי בשנים האחרונות למען שחרורו של גלעד שליט, ואת העובדה שהחייל הפך להיות "הבן של כולנו", במילה אחת: גלעדֵנו. ראוי שמילה זו תיחרת בתולדות המאבק כמטבע לשון.
די למציצנות אין ספק שבקמפיין הציבורי למען שחרורו של גלעד שליט, גלעד היה "הבן של כולנו", שהציבור כולו ייחל ופעל לשובו. היטיב לבטא זאת כאמור הזַמר שלמה ארצי במונח היפהפה שטבע (אשר שווה יותר מאלף מילים) 'גִלעדֵנו'. אולם מששוחרר, וביתו הוא מבצרו, יש לכבד את צנעת הפרט שלו לא רק כאדם אלא גם מבחינה שיקומית.
נכון שזכות הציבור, שהיה שותף במאמצים לשחרורו של החייל השבוי, לדעת על חוויותיו בשבי, על השפעתן עליו ועל שלבי שיקומו. אולם זאת בבוא המועד המתאים, כאשר גלעד יהיה מוכן לכך. עד אז על דעת הקהל וכלי התקשורת להעניק לו לפחות מאה ימי חסד של שיקום. אחרי שראינו את הישראלים היפים בעסקת שליט, שדורשים בטובתו, חבל שנחשף שוב פרצופם המכוער, כשגלעד הופך אובייקט צהוב ומודל של מציצנות בעיניהם, ומִצפה הילה היה לאתר עלייה לרגל עבורם. האִם כל העם פפראצי? די לסקרנות!
דיסוננס קוגניטיבי בצד השמחה לשחרורו של גלעד שליט, אי-אפשר היה להתעלם מהביקורת הציבורית על המחיר הכבד של שחרור למעלה מאלף מחבלים. לנוכח דיסוננס קוגניטיבי זה דומני שהעם והעיתונאים נקטו גישה של ניתוק רגשי בנוסח של 'הפרדת רשויות' - הם שמחו על שחרור החייל השבוי כאילו אין עסקה, ומתחו ביקורת חריפה על העסקה של שחרור טרוריסטים כבדים כאילו אין גלעד שליט. תשאלו את
אהוד ברק, שר הביטחון, שהיה תומך נלהב של העסקה, אך זה לא הפריע לו לתקוף אותה למחרת השחרור של גלעד.
נראֶה כי הקונפליקט 'נפתר' בדרך פסיכולוגית, אך כמובן נותר ללא מענה ריאלי של התמודדות עם הבעיה הסבוכה.
ראש בראש אם חשבנו שהביקורת על עסקת שליט, במחיר של שחרור אלף מחבלים, מזוהה עם מחנה הימין, נראה שטעינו. לאחרונה נשמע קולו הצלול של הח"כ והשר לשעבר,
עוזי ברעם, ממפלגת העבודה ומפא"י ההיסטורית, שהתנגד נחרצות לעסקה, ומוכן אף הוא לשחרור חייל תמורת מחבל אחד בלבד. נראה שטשטוש הגבולות בין הליכוד לעבודה חוצה לא רק נושאים פוליטיים, אלא גם סוגיות ביטחוניות.
יתר על כן, דומה כי כוחו של מכתב השמיניסטים מהימין, שלא לשחרר מחבלים אם ייחטפו, הוא באמירה ובמחאה הנחרצת שבו נגד עסקת שליט, ועסקות דומות בעתיד, ולא בהיבט המעשי שלו.
מזרח תיכון חדש? האם מצרים, שאחרי מובארק, הופכת למעצמה אמריקנית של המזרח התיכון? לפחות כך נראה על-פי מעמדה כמתווכת ראשית בין ישראל לחמאס, לארגוני המחבלים ולרשות הפלשתינית.
זה התחיל במעורבות המצרים בעסקת שליט ואילן גרפל, ונמשך בהפסקת האש שהכתיבו בין ישראל לעזה, השומר את השקט באזור הדרום על אש קטנה, ומנע תקיפה צבאית בעזה.
אין ספק, זה טוב למצרים לחיזוק מעמד הבכורה שלהם ותדמיתם בארצם, בעיני החמאס ובכל אזור המזרח התיכון. האם זה טוב לישראל, מעֵבר למטרה האסטרטגית של שמירה על השלום בין שתי המדינות? ימים יגידו. מכל מקום, לא כולם אוהבים את הבייבי-סיטר החדשה (ישנה) באזורנו, המכתיבה או מצירה את צעדינו. תשאלו את הביטחוניסטים ומחנה הימין.
מזרח תיכון חדש? לתשומת לב הנשיא פרס, מאחוריך.
עיתוי אומלל רק סמלי הדבר שעִם חשיפת פרשת קצין צה"ל, המואשם בהברחת סמים ממצרַים, משתחררים, בעיתוי אומלל, אסירים מצריים שחלקם הורשעו בעבירות סמים, בעסקת השבוי אילן גרפל.
האם זהו המסר הסותר את המדיניות הרשמית של המלחמה נגד סוחרי הסמים, שמשדרים הצבא והממשלה בשחרורם של הנרקומנים? האם אין כאן גול עצמי או ניסיון לירות לעצמנו ברגל?
מדד חיובי לנוכח מדד הדמוקרטיה הישראלית, המצביע על חוסר שביעות גבוה של הציבור, דומה כי כלב השמירה של הדמוקרטיה, המבקר
מיכה לינדנשטראוס, והאזרח מספר אחת, הנשיא פרס, מחזירים את הכבוד הלאומי למדינה.
שני אישים מרכזיים אלה של השלטון, על-פי מחקרי המכון לדמוקרטיה שפורסמו לאחרונה, זוכים במדד גבוה של אמון הציבור ומהווים את התשובה החיובית למדד השלילי של המשטר, לשחיתויות הצמרת, כמו גם לאחוזי הפשיעה הגבוהים בארצנו הקטנטונת שמובילה העיר עפולה.
אז מי אמר שהכל רע במדינה?
משב מרענן בעיתון 'ישראל היום' פורסמה כתבה מרתקת על הרב אלישיב, אשר מהוָוה משב רוח מרענן במוסף השבועי. דומני כי סוד קסמו של הרב הישיש, ששום מחקר אקדמי לא הצליח לפצחו, נעוץ ביראת שמיים שלו ללא פשרות, בעמידה נחושה על עקרונות ההלכה ללא שום כניעה ללחצים ובלי פוליטיקה, וכמובן באמת ובענווה שבו.
יתר על כן, ביחסו של הרב לעולם החילוני ראוי לשים לב לתופעה מעניינת, שעליה הצביעה הכתבה - הניגוד לכאורה שבין עמדותיו הבדלניות הרשמיות, השוללות ציונות ושירות צבאי, לגישתו הפרקטית המתונה למדינה ולתושביה. כך הוא דוגל בקבלת חוקי המדינה, מכוח ההלכה ש'דינא דמלכותא דינא', המחייבת קבלת דיני המלכוּת. בנוסף הוא מקבל כל אדם בכבוד, ללא הבדל השקפה או דת, והוא קרא להתנדבות של אברכים למען חיילים פצועים. כזכוּר, הרב גם חתם על עצומה למען השכרת דירות לערבים מטעמי שלום. מתברר אפוא שלא רק שאין סתירה בין יהדות לשלום וליחס
הומניטרי אלא שהם מעוגנים בהלכה. כל הכבוד!
ולקינוח: על חוד הלשון א. כל העולם (או)במה ספטמבר השחור כבר מאחורינו. בניגוד לתחזיות הוא עבר בלי אירועים מיוחדים. אבל אין ספק, החל ב-21 בספטמבר, במפגש הפסגה של נתניהו ואבו מאזן עם נשיא ארצות הברית,
ברק אובמה, היה זה השבוע של אובמה, שבנאומו הפרו ישראלי המפתיע גנב את ההצגה מהראיס הפלשתיני. וכל העולם היה (או)במה.
ב. גלאט כושר אתם קוראים נכון: אלחנן גלאט, מנכ"ל ישיבות בני עקיבא, חתם על עסקת שיתוף פעולה עם קיבוץ השומר החדש(!), במטרה לקַדם את ההתיישבות היהודית בתחומי הקו הירוק. והשאר כבר היסטוריה. חזון אחרית הימים? אולי. אך זו היא בהחלט עסקה גלאט כושר.
ג. ואחרון אחרון: "קיראו את שפתיי", הפטיר נתניהו שנכנע ללחץ הציבורי בעסקת שליט - מן השפה ולָחוּץ כבר אמרנו?