עו"ד וינרוט – אחד ממאה

לו היינו מדינה ככל המדינות המתוקנות לא היינו מרימים גבה על זיכוי של עו"ד יעקב וינרוט. כי במדינות מתוקנות יש בערך 20 זכאים על כל 100 מואשמים. ואצלנו, הזכאים הם יחידי סגולה. הם עם נבחר, אחד מכל מאה נאשמים פליליים מזוכה על-ידי בתי המשפט, ואז, כמובן, נשאלת השאלה איך זה שבדיוק היחיד ומיוחד הזה הוא דווקא עורך דין מוכר ומבוסס. ונתחיל בגילוי נאות, פגשתי פעם אחת את עו"ד וינרוט. הייתי זקוק לחשיבה משפטית בנושא מסחרי שעסקתי בו, הייתי חוצפן, כתבתי למספר עורכי דין מן השורה הראשונה את תיאור המקרה, כתבתי לכולם שאני תפרן ואין לי כסף לליגה שלהם, ולמרבה הפלא עו"ד וינרוט זימן אותי למשרדו, שם חיכו לי הוא ואחיו (היה אז בשלבים האחרונים של דוקטוראט במשפטים). הם קראו את החומר ששלחתי כאילו שילמתי להם שכר טירחה מראש, הסבירו לי את המטריה המשפטית, ציידו אותי בצידה לדרך – ואני שואל כמה זה עולה והם אומרים – זה בשבילך – את מה שחשבת לשלם, תתרום לעניים. לא הכרתי אותם, הם לא הכירו אותי, אין ולא היה כל קשר קודם בינינו – לא היה אז אינטרנט מפותח, ודאי שלא היה לי בלוג, כך שאפילו את התודה הפומבית שאני אומר להם עכשיו לא יכולתי לומר. שאלתי אותם איך זה שהם, המייצגים של כל הצמרת, יש להם זמן אלי, סתם אזרח חוצפן שכתב כמה מילים, ולא סתם זמן אלא שפע של זמן, ולא תותח אחד אלא שני תותחים יחדיו, והתשובה הייתה: הנושא מעניין, הם לא עוסקים בדיוק בתחום הזה, ראו בקשה לעזרה, מאמינים שהבקשה היא כנה ומראה עילה מאד צודקת, חשבו שיכולים לסייע בעצה, אז הנה הם כאן בשבילי – הם הוסיפו והדגישו שקבעו אתי לסוף היום, כך שיהיה להם את כל הזמן שבעולם עבורי. הייתי המום. לדעתי זה לא סוג האנשים שמשלם שוחד, בעיניי וינרוט זכאי ללא שמץ שמצו של ספק, הוא לא רק זכאי, הוא גם איש צדיק. לא פראייר, דורש שכר לעמלו ממי שיכול לשלם, אך גם נותן בסתר אמיתי, ללא שום כוונה לקבל פרס, זו גם לדעתי מסקנתו של השופט, אם כי אני נחרץ הרבה יותר ממנו, אני השתתפתי אישית בסרט הזה. ונעבור אם כן לשאלה העיקרית? כיצד זיכויו של וינרוט הוא כזה אירוע בודד בתוך ים של הרשעות. ותשובות אין, יש רק השערות: 1) ריבוי השופטים הבאים מהפרקליטות. ואולי שופטים שנולדו קטגורים, מרבים להאמין ליורשיהם הקטגורים, ומרבים להרשיע. 2) תהליך הרסני המזין את עצמו, אחוז כל-כך גבוה של הרשעות מביא להודאות סרק ולחתימה על עסקות טיעון עם עונש מופחת, כי הרשעה של 99% הופכת את המשפט לאירוע מיותר, ואת ההרשעה לוודאית (בעיני המואשם, בני משפחתו, באי-כוחו) ולכן מודים גם ללא אשמה, העיקר לצמצם את הנזק. 3) התנהלות בלתי תקינה של המשטרה והפרקליטות, הדלפות, האזנות בלתי חוקיות, אי-הקפדה על העברת החומר המלא לסנגוריה, פעולות אשר מן הדין להילחם בהן מלחמת חורמה, בעיקר על-ידי הפסקת מיידית הליכים נגד הנאשם, במקרה פגיעה כנ"ל בערכי הצדק. 4) העדר יכולת אמיתית של אנשים משולי החברה להגן על עצמם, פער גדול ואולי גדול מידי בין רמת ההגנה לה זוכים בעלי הממון, ורמת ההגנה לה זוכים פשוטי העם בייחוד אם אותם פשוטים הם בשוליים הסוציואקונומיים, חולשה של הסנגוריה הציבורית, אי-הקפדה על זכויות נאשמים עם קשיי שפה, קשיי תקשורת, קשיים מנטליים. 5) שיטות משפט שונות, אין דין שיפוט על-ידי שופטים כדין שיפוט על-ידי חבר מושבעים. 6) שילוב של כל הסיבות לעיל גם יחד. אין שום סיבה טבעית להאמין שהחתך הממוצע של האשמים בקרב העומדים לדין שונה שינוי מהותי ויסודי בין מדינות העולם. השוטר הישראלי האופייני איננו סופרמן מחד, ואינו מושחת מאידך. כאשר יש פער כל-כך גדול בין רוב המדינות המתוקנות ובינינו, משמע שהפער הזה מבוסס, משמע בסבירות גבוהה שאחוז גדול מידי של מורשעים אצלנו, מורשע על לא עוול בכפו, ונענש על לא עוול בכפו, ומשמעו מאידך שאחוז ניכר מהאשמים האמיתיים מסתובב לו בחוץ חופשי חופשי. וברור שבסבירות גבוהה, המצב איננו מאוזן, וחברה חפצה חיים בריאים, כאשר מגיעה למצבי קיצון, חייבת לאזן עצמה. ניתן וחובה לטפל בכל אחד משורשי הבעיה, בין אם נגעתי בכולם ובין אם לאו, על-מנת לייצב את אחוז ההרשעות על מספרים המקובלים בעולם החופשי, ודאי שבנושא זה לא היינו רוצים להידמות למדינות החברות אתנו ב"מועדון" ה-99: רוסיה וסין.