תאריך ה-11.11.11 הוא יום הרה-גורל לים המלח. באותו יום ייחרץ גורלו וייקבע אם אכן יימנה בין שבעת פלאי תבל. כך או אחרת, אתר הטבע הנמוך בעולם נחשב לאחת האטרקציות הגדולות ביותר עבור התיירים ובתור שכזה הוא מהווה מוקד-משיכה ועליה לרגל.מעבר לסגולותיו הרפואיות המיוחדות, הוא נתפס גם כתופעה עולמית-ייחודית.
הדעת נותנת שזכייתו בתחרות, כאחד מפלאי תבל, תשרת את כלל המרחב, תגדיל את תנועת התיירות לאיזור, ואף תגרום להשבחתו. אבל, בצד הציפיה לבחירתו, אין להתעלם מן העובדה שעל ים המלח מאיימת, עדיין, סכנת התייבשות מהירה. בכך הוא נחשב ללא פחות מאסון אקולוגי, העלול לסכן את הסביבה ואת ההתיישבות כולה באיזור.
ואם לא די בכך, נתנו בים המלח את אותותיהם גם נזקי השיטפונות שפקדו אותו, כשחלקים גדולים מהכביש המוביל אליו נסחפו במים. אלה אינם אלא הסימנים המעשיים הראשונים לאסון האקולוגי ההולך ומתרגש עליו.
בעשרות השנים האחרונות התייבש הים המלוח בקצב מסחרר. מסתבר שבכל שנה יורד בו גובה המים בכ-1.2 מטרים בממוצע. במקומות מסויימים בו אף התרחק החוף בשני ק"מ ויותר. מאז שנות ה-60 יבש לחלוטין חלקו הדרומי ומצויים בו רק בריכות האידוי של מפעלי ים המלח.
הצלה ממוות עם ההתייבשות נחתה על ים המלח שורה ארוכה של מכות: חופים שהפכו ללא-נגישים; בורות-ענק שנפערו לפתע; שיטפונות עזים שמוטטו את הכביש, כמו גם תשתיות אחרות; והתייבשותן של שמורות הטבע.
הגיעו הדברים לידי כך שתושבי האזור החלו מדברים על "שואה אקולוגית" ועל כך שהטבע מחזיר מלחמה לאדם. פה ושם אף נשמעים דיבורים על שיום אחד לא יהיה מנוס מנטישת ההתיישבות, התעשיה והתיירות לאורך ים המלח.
כל חלקה הצפוני של השמורה התייבש כמעט לחלוטין, רוב הנביעות הפסיקו לנבוע, ויבש כל מה שהיה מכוסה בקנה, באשל ובצפצפות. לא שפר גם חלקה המרכזי של השמורה, שהתייבש לחלוטין, ושאליו מגיע הקהל הרחב. בשורה התחתונה שינה, בעצם, האזור כולו את פניו והפך למעין מלחה יבשה, עם מעט מאוד נביעות.
עכשיו הוגה משרד התיירות תוכניות גרנדיוזיות להצלתם של מלונות האיזור. הפתרון שנבחר הוא קציר מלח מקרקעית הים. מי שאמור לשאת בהוצאות הכרוכות בכך הם מפעלי ים המלח. זו הדרך שתאפשר, סוף סוף, בנייה ופיתוח של האזור מוכה הגורל.