מכתב לרבין

החדשות האחרונות הן, מר רבין, סרט התחקיר של נפתלי גליקסברג ששודר זה מכבר בערוץ השני. מעניין אם גם אליכם, שם למעלה, הגיע התחקיר, המעלה תזה מדהימה חדשה, ולפיה כדור אחד נורה בך מלפנים, בחזה. תזה זו מבוססת על חור של ירי שנמצא בחזית החולצה שלבשת, בנוסף לשניים שבגב. אם הטענה הזו נכונה, כי אז ברור שפרט לעמיר השתתף ברצח אדם נוסף, אלמוני, שירה בך בחזה, לאחר היריות של עמיר. תזה זו מתחזקת לנוכח העובדה שבדיקה בליסטית מוסמכת, להערכת מרחק הירי, העלתה שאחד הקליעים נורה בך מטווח אפס. האם היה שותף-לפשע לרוצח עמיר, שהשלים את מלאכת הרצח שבה החל עמיר? ואם כן, מיהו? אתם למעלה בוודאי יודעים את האמת, אבל לנו, בני אדם מן השורה, החיים כאן בעלמא דשיקרא, אין כלים מתאימים שיסייעו לנו להגיע לחקר האמת. ועד שתצוף ביום מן הימים, הרשה נא, מר רבין, להביא לידיעתך השערה מזעזעת, שונה מהותית מן הגירסה הרשמית: ברכב השרד שלך, שאליו הגעת בהליכה על שתי רגליך, לאחר הירי של עמיר, ואשר אמור היה להחיש אותך לבית החולים, היה אדם רביעי – פרט לך ולנהג ולמאבטח האישי שלך, יורם רובין. האם האדם הרביעי הוא זה שפילח את חזך עם הקליע הקטלני? נהגך דמתי סיפר, כי הזמין איש ביטחון להיכנס לרכב מפני שלא ידע כיצד להגיע מהכיכר לאיכילוב. נניח שלא ידע. אבל האם יהיה זה פרוע להניח, שהנוסע הרביעי היה אחד ושמו יואב ק' (שמו המלא שמור במערכת), שמצא את מותו באותו מועד בנסיבות מסתוריות? הייתכן שאותו יואב ק', שנקבר בחשאי, בטקס חפוז, בחשכת הלילה, בין ה-6 ל-7 בנובמבר, בבית העלמין ירקון, הוא זה שירה בחזך את הכדור הקטלני, אם משום שנפלט לו כדור מנשקו או שמא בכוונת מכוון - מה שהניע את המאבטח רובין, להגיב במקצועיות ובקור רוח ולחסל בו במקום את היורה? האם אירוע טראומתי זה גרם להתארכות הנסיעה? תזה זו מסתדרת עם העובדה שבדוח ועדת שמגר נקבע כי נורית למוות בשעה 21:50 לערך, בעוד שבאותה שעה כבר היה הנבל עמיר עצור בידי השב"כ, ואילו רכב השרד שלך עדיין סובב בחוצות בטרם הגיע איתך לבית החולים. נכון, מר רבין, שלך כבר באמת לא משנה מי בדיוק ולמה רצח. אתה, שם בעולם האמת, כבר מעבר לכל זה. אבל אנחנו, האם לא מגיע לנו לדעת את האמת כולה? הייה שלום, אדוני, ונוּח בשלום על משכבך, המוקירך כערכך, מ.ר.

מר יצחק רבין מכובדי, שלום רב. אינני בטוח שתזכור, אבל אני זוכר היטב את עשרות פגישותינו ושיחותינו הטלפוניות, במסגרת עבודתי כבעל 'התיק הפוליטי' בעיתון מעריב, הן בשנות שבתך באופוזיציה, שם ניהלת מלחמות-עולם מול תאומך הכמעט סיאמי שמעון פרס, והן בשבתך על כס ראש הממשלה. למען האמת, חיבבתי את השיחות הללו ואני מניח שגם אתה, אולי משום שמעולם לא לחצת לסיימן. בתקופת ישיבתך באופוזיציה (1992-1990), התמסדו פגישותינו והיו לריטואל קבוע של חצי שעה, אחת לשבוע. מדי יום חמישי לפני הצהריים הגעתי ללשכתך בקריה בתל אביב, חמוש במכשיר רדיו-טייפ נישא, ומקליט מפיך שורה של התייחסויות לאירועי השעה, שאותם עיבדתי לטור פובליציסטי בן 700 מילה, חתום על ידך, שפורסם למחרת בגיליון יום ו' של 'מעריב'. אף אחד מהקוראים לא ידע שהטור שבחתימת יצחק רבין, נוסח בכלל בידי הח"מ, ולזכותך ייאמר שאפילו לא דרשת לעבור עליו טרם הפרסום. סמכת עלי, ואני תמיד הערכתי את זה. אבל אינני יודע אם ידעת אז, שמעריב זימן אותך, שר הביטחון לשעבר, לפרסם טור אחת לשבוע, כמענה מצידו לטור שפירסם אריאל שרון, גם הוא אז שר ביטחון לשעבר, בעיתון המתחרה, 'ידיעות'. אבל בוא נעזוב את הזכרונות האישיים. הייתי רוצה, ברשותך, להציג בפניך בעמוד זה את שאלת השאלות, שהמענה לה בוודאי נהיר לך, שם בעולם האמת: מי באמת רצח אותך? ושלא תהיה טעות: אין פה שום כוונה לזַכות את הנבל ובן הבליעל הנאלח יגאל עמיר, שללא כל ספק ירה בגבך שתי יריות, ורק בשל המזימה להכריע סוגיות לאומיות באמצעות אקדח, מגיע לו להירקב בכלא עד סוף ימיו. ואין פה גם שום ניסיון לטעון לקונספירציה. השאלה היא אם היריות של הפושע הנקלה עמיר הכריעו אותך בטרם עת, או שמא היה שם סיפור טראגי אחר לגמרי.

נחזור לרצח הנורא של מוצאי שבת, ה-5 בנובמבר 1995. הגירסה הרשמית, שגובתה על-ידי בית המשפט, אמרה את דברה. אלא שהיא מעוררת המון סימני שאלה, עד שאפילו רעייתך לאה ז"ל ובתך דליה תבלח"א, אמרו שלא הכל ברור באשר לנסיבות הרצח. אם להתבטא בדימוי החביב עליך, יש לנו עניין עם גירסה שיש בה חורים יותר מאשר בגבינה שווייצרית. מפאת קוצר היריעה אביא רק מסימני השאלה:

• איך קרה שנשמעו צעקות 'סרק סרק' מיד לאחר הירי? האם זה אומר שמישהו תיכנן פה הצגה לתקשורת, שלמרבה הצער יצאה מכלל שליטה והסתיימה בטרגדיה?

• מדוע טען השב"כ באוזני לאה רעייתך, בעת שהורחקה מן המקום, שהכל "לא באמת"?

• מדוע אמרה עליזה גורן לאבי בניהו, שניהם יועצי התקשורת שלך, מיד לאחר הישמע הירי: "עזוב, זה סתם תרגיל של השב"כ"? (כך העיד בניהו השבוע, 8.11.11, בקול ישראל)

• כיצד אפשר להסביר שאחד ושמו רוני קמפלר החל לצלם ללא תכלית, מגג בניין סמוך, את הרחוב החשוך, כשבסמוך מתנהלת עצרת המהווה אובייקט הרבה יותר הגיוני לצילום מאשר סתם רחוב חשוך וחסר 'אקשן', וכאשר בכל זאת התמקד מפעם לפעם במישהו מהסובבים בחשיכה, הוא התמקד שוב ושוב ביגאל עמיר. האם ידע הצלם החרוץ משהו שאנחנו לא ידענו?

• כיצד ניתן להסביר ששתי דקות אחר הירי בכיכר, העביר הסוכן-המסית מטעם השב"כ 'שמפניה' הודעת ביפר לכל הכתבים בזו הלשון: "הפעם לא הצלחנו אבל בעתיד נצליח"? כיצד הוא 'ידע' כל-כך מהר שהפעם "לא הצלחנו"?

• כיצד ניתן להסביר שהרכב שבו הוחשת לבית החולים, כשאתה שרוי בסכנת חיים, הסתובב איתך, ברחובות תל אביב במשך עשרים דקות, בין 21:32 ל-21:52, וזאת כשבית החולים איכילוב מרוחק כדי 3 דקות נסיעה מזירת האירוע?

• ובכלל, כיצד הרשו ליגאל עמיר להסתובב שעות בשטח הסטרילי שלמרגלות הבימה?

• איך ייתכן שלאחר הירי של עמיר בגבך לא נוצרה שלולית דם במקום הפגיעה?

בקיצור, המון שאלות קשות, ותשובות טובות אין.