הצלחתה המדהימה של המהפכה בתוניס הביאה להתחלתו של גל הפגנות ענק במדינות רבות. במצרים התקיימו הפגנות בכל הערים הגדולות ותוך מספר שבועות נאלץ נשיאה להתפטר. גם כאן
הדהימו האירועים את גדולי המומחים. במשך עשרות שנים שלט מובארק במצרים ביד רמה. ארגוני הביטחון עקבו אחרי כל זיק של התנגדות למשטר ונטרלו אותו ביעילות. מפלגות אופוזיציה הוצאו אל מחוץ לחוק, ואלפי פעילים נאסרו. על-פי נתוני "המכון למחקרי ביטחון לאומי - ( "(INSSהקימה מצרים כוחות ביטחון-פנים אדירים בהיקפם – 400,000 איש! – על-מנת לשמור על יציבות המשטר, וזאת מלבד כ-700,000 חיילי הצבא המצרי.
מערכת תעמולה והסברה עניפה הופעלה במצרים (בכל עיר וכפר הוקם סניף של מפלגת השלטון) על-מנת להחדיר באזרחים את הנאמנות לשלטון. גם אמצעי התקשורת נשלטו במידה רבה על-ידי ההנהגה ושימשו להחדרת המסרים הרצויים. אולם, הנס הגדול והנפלא הוא שכל המערך האדיר הנ"ל קרס כבנין קלפים!!! כוחות הביטחון-פנים כמעט ולא נקפו אצבע אל מול ההפגנות, והצבא אף הוא עמד מנגד,
ואף תמך במפגינים במצרים הוכרז על בחירות חופשיות, שר הפנים הודיע על פירוק ארגון "חקירות בטחון המדינה" (שהיה אחראי על "הטיפול" במתנגדי המשטר), ומובארק – שהיה אחד ממנהיגיו הבולטים של המזרח התיכון כולו – עומד למשפט כיום ביחד עם שני בניו...
יש כיום לא מעט המביעים צער על נפילת מובארק באומרם ששמר על היציבות באזורנו ותמך בשלום עם ישראל. אולם עובדה ידועה היא כי תחת שלטון מובארק התפתח הצבא המצרי בצורה מאיימת ביותר. ע"פ נתוני מכוני המחקר האסטרטגי הבינלאומיים המתמחים בתחומי המודיעין והביטחון ("המכון למחקרי ביטחון לאומי - INSS", JANES, "המכון ללימודים אסטרטגיים בלונדון – IISS" ונתוני SIPRI) – השקיעה מצרים, מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל, עשרות רבות של מיליארדי דולרים – הן מסיוע אמריקני והן ממקורות מצריים – בהתעצמות חסרת תקדים: אלפים רבים של טנקים, תותחים ונגמ"שים חדישים נרכשו מארה"ב ומעצמות אירופה (שאפשרו לעצמן למכור מכל הבא ליד בשל "הסכם השלום"), כמו גם מאות מטוסי 16-F ופאנטום חמושים בפצצות וטילים מתוחכמים, מסוקי אפאצ'י ובלק הוק, עשרות ספינות טילים מתקדמות וצוללות בעלות יכולת שיגור טילים לעבר מטרות ביבשה ובים, טילי נ"מ ונ"ט חדישים, וכן מערכות מתוחכמות לפיקוד, שליטה ובקרה, מודיעין ולוחמה אלקטרונית. המעצמות הנ"ל גם דואגות לאמן ולהדריך את הצבא המצרי.
בספר "שלום שלום ואין שלום" (להרב וולפא שליט"א, עמ' 70-71) מובא תיאור פגישת הרב גרשון יעקובזון (עורך העיתון היהודי-אמריקני ה"אלגמיינר ז'ורנאל") עם הרבי מליובאוויטש בנושא מכירת נשק אמריקני לערבים: "...היה הרבי בהתרגשות עצומה ואמר לי דברים שהחרידו אותי: אתה יודע מר יעקובזון עד כמה לוחם אני למען תיקונם של כמה חוקים בתחומים שונים בישראל...ועד כמה טוען אני כי אי תיקונם מהווה סכנת נפשות ל-14 מיליון יהודים בעולם כולו –
אבל האמן לי כי כל זה הוא כאין וכאפס לגבי הסכנה שרואה אני ביוזמה של אספקת נשק אמריקני לערבים...".
מצרים, ע"פ נתוני מכוני המחקר האסטרטגי הנ"ל וע"פ פרסומים זרים רבים, גם פיתחה מאוד את יכולתה לשגר טילים לטווחים ארוכים, עסקה בפיתוח נשק לא קונוונציונלי, השתמשה בנשק כימי במלחמתה בתימן, ואף הכריזה על רצונה בהשגת נשק גרעיני (כור גרעיני נרכש מארגנטינה). יש לזכור כי שאר שכנותיה של מצרים (סודן ולוב) הן חלשות מאוד ביחס אליה ועל כן ברור כי עוצמה זו לא נבנתה בשל איום כלשהו מצידן. המשטר גם עודד את ההסתה נגד ישראל, פעל להחלשתה בזירה הבינלאומית והעלים עין מהברחות הנשק לרצועת עזה, ומהקמתה של רשת המנהרות הענקית – הנאמדת כיום בכ-1000 מנהרות הברחה! – דרכן מוברחות כמויות עצומות של חומרי נפץ וכלי נשק, רקטות וטילי גראד, טילי נ"ט חדישים ואף טילי נ"מ, ומתאפשרת תנועה חופשית של פעילי אל-קאעידה וחיזבאללה אל תוך הרצועה.
שר האוצר דהיום – ד"ר
יובל שטייניץ – היה במשך שנים בין ראשי המתריעים
בקשר לכוונות המצריות. בהיותו יו"ר וועדת חוץ וביטחון של הכנסת (וועדה בפניה מוגש חומר מודיעיני רב) התראיין לכלי התקשורת ואמר כי "איום היחוס של צבא מצרים הוא ישראל" [דהיינו שאימוניו של צבא מצרים מכוונים להתמודדות מול ישראל], והוסיף כי בשנים האחרונות ניכר במצרים תהליך אסטרטגי מסוכן של העברת מחנות הצבא סמוך לתעלת סואץ [מה שעלול ללמד על היערכות למלחמה רחמ"ל]. ידוע גם כי לאחר חתימת הסכם השלום בנתה מצרים בסיני מערכת נרחבת וחזקה של ביצורים - הסכם השלום לא התייחס כלל לבניית ביצורים, ומצרים ניצלה היטב פרצה זו בהסכם. על-פי פרסומים זרים רבים גם חפרה מצרים מנהרות רחבות מתחת לתעלת סואץ – דרכן ניתן להזרים לתוך שטח סיני אלפי טנקים בתוך שעות ספורות!
במאמר שפרסם שלמה גזית - ראש אמ"ן בזמן חתימת הסכם השלום עם מצרים – הוא קובע כי מצרים רואה בישראל נטע זר במזרח התיכון וכי היא סירבה להכיר בקיומה כמדינה ריבונית באיזור. זו הסיבה המרכזית לכך שישנו "שלום קר" עם מצרים (אף שלדבריו גם ישראל תרמה לכך) ועובדה זו להערכתו תשתנה אולי רק בחלוף דורות. ידוע גפם כי מובארק סירב לבקר בישראל במשך עשרות שנים, ישראל מוחרמת באקדמיה המצרית, קשרים כלכליים כמעט ואינם קיימים (למעט אספקת הגז-מקור הכנסה חשוב עבור מצרים) ואין תיירות מצרית לארץ, התקשורת (שנשלטת במידה רבה ע"י המשטר) עוינת, ומציגה את ישראל באורח מעוות.
לדברי ראש אמ"ן לשעבר מצרים רצתה בהסכם משום שרצתה לשקם את משקה וכלכלתה. דברים אלו נראים כתואמים לדברי הרבי מה"מ שליט"א שאמר כבר באותם שנים כי מצרים רוצה בעיקר בקשר עם ארה"ב [התומכת הכלכלית והצבאית העיקרית שלה כיום] ולכן אין צורך לוותר על שטחי סיני ושדות הנפט וכו' משום שבמילא תסכים מצרים לחוזה שלום גם בלעדיהם.
אכן, כיום ברור כי שינוי המשטר הפתאומי והעובדה כי מצרים ניהלה – בחסות "הסכם השלום" - מסע התעצמות חסר תקדים,
ממחישים את דברי הרבי מה"מ שליט"א שהתריע מפני תוצאות ההסכם. מומחים רבים מטילים כיום ספק בתבונת ההסכם שכלל ויתורים נרחבים (גם על שדות נפט ענקיים שיכלו להפוך את ישראל ליצואנית נפט!) ויצר סיכונים ביטחוניים גדולים – הן בסיני וברצועת עזה והן בהתעצמות המצרית. אכן,
רק בחסדי ונסי ה' יתברך לא הגיע ה"שלום הקר" לכדי מלחמה ח"ו.
יחד עם זאת, אין ספק כי המהפיכה במצרים היא לטובת עם ישראל. אומנם יש המביעים חשש מעליית משטר מוסלמי-קיצוני במצרים שיכריז ח"ו על מלחמה בישראל, אולם יש לזכור כי ההנהגה שתקום
תהיה מחויבת בראש ובראשונה לשיפור דראסטי של הכלכלה ותנאי המחיה משום שזו הסיבה המרכזית לנפילת שלטון מובארק. הכלכלה המצרית נשענת ברובה על ארבעה יסודות: רווחים מהמעבר של ספינות בתעלת סואץ, תיירות, יצוא גז (גם לישראל) וסיוע חוץ מסיבי. כל אלו יפגעו קשה מאוד במקרה של עימות צבאי ח"ו ולכן אין הוא סביר משום שכנ"ל ההנהגה החדשה תרצה בעיקר בשיפור הכלכלה.
עובדה חשובה נוספת היא כי הכח המרכזי שפעל להפלת המשטר היה המוני צעירים חילונים המצוידים במיטב טכנולוגיית התקשורת המערבית ולא תנועת "האחים המוסלמים" הקיצונית הרואה במדינות המערב (וישראל וארה"ב בראשן) את אויבה המרכזי. גם צמרת הצבא (שתמכה במפגינים בשל הלחץ האמריקני) מתנגדת בתוקף לעליית משטר קיצוני-מוסלמי.ככלל, חוסר היציבות במצרים (ובאזור) יגרום ככל הנראה להתמקדות הצבאות באזור בבעיות הפנים מתוך רצון להימנע מזעזועים מיותרים.
אין שום ספק שעם נפילת המשטר הנוכחי – ששעבד חלק גדול ממשאבי כח האדם והממון המצרים לטובת הצבא – יופנו המשאבים הרבים לצרכים כלכליים, וכמובא בדבריו של הנביא ישעיה (ב', ד'):
"וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות" – דהיינו שמשאבי האנושות יופנו לפריחה ולצמיחה במקום להרס וחורבן. הפניית המשאבים תתבצע משום שהסיבה המרכזית לנפילת המשטר הייתה המצב הכלכלי הגרוע -
שנגרם בחלקו הגדול בשל ההשקעות העצומות בצבא. גם במדינות העולם נשמעים כיום קולות התומכים בנתינת סיוע כלכלי למצרים במקום הסיוע הצבאי.
האם מכלול היחסים בין מצרים לישראל ישתפר? קשה להעריך לעת עתה (ובפרט על-רקע העוינות המסורתית ב"רחוב המצרי" ובתקשורת – וכפי שהומחש על-ידי הפריצה לשגרירות ישראל בקהיר), אולם כנ"ל נראה כי ההנהגה החדשה המצרית תשים את עיקר הדגש על כלכלה, דמוקרטיה וחיזוק הקשר עם מדינות המערב וכו' ובמילא יפחת עכ"פ האיום הצבאי, ומכאן שבשורה התחתונה המהפכה במצרים הינה
נס גלוי לטובת עם ישראל.